(על הבמה אור מלא, זרקורים מהצדדים. הדמות לבושה בחליפת
טוקסידו צעיף לבן ויקר על צוארו, כפפות לבנות, שערו משומן
לאחור. ישנן שתי ספריות עמוסות ספרים יקרי ערך חדשים!
מקדימה: שולחן קטן ומהודר ועליו ספרים רק בעלי כריכה! בקבוק
קוניאק משובך על השולחן וכוס...
הדמות יושבת וקוראת כביכול ספר שהוא רק בעל כריכה, הספר נשמט
מידי הדמות ונופלת על הריצפה... הקהל צריך לראות את הספר הריק
שעל הריצפה)

התפלצפויות מאוד מופלצות מאנשים חסרי כל עמוד שדרה...
מסכנים...
ממשיכים לדבר על דברים שאינם יודעים, אך מדברים דברי הבל בצורה
כה ברורה ושוטפת.
מילים ניתנות לשימוש ע"י האדם כדי לתקשר איש עם רעהו, הן
ניתנות לנו לא בשביל להוציא דברי הבל ושטות מפינו, אלא דברים
חכמים או דברים הגורמים לנו לגחך, המעלה חיוך על פרצופנו אשר
מאיר בטיפה את יומנו, ואף את חיינו... מסכנים...
מדברים ומדברים, מגחכים גיחוך של חוסר הבנה עיקשת ועיקבית, אשר
לא תורמת לחייהם או לחיינו בכלום. מלבד כאב ראש ואוויר שהתבזבז
לחינם...
האווילים מחרישים כדי להבין, והמבינים מקשיבים כדי לספוג עוד
קצת חוכמה שהייתה חסרה במוחם המלא והקודח...
(פאוזה)

אנשים אווילים ופלצפנים אלה מדברים כטקסט כתוב ששיננו בראשם,
בשבילהם מילות שייקספיר הם אתגרי הגייה נכונה והם אינם מבינים
את משמעותם, טקסט טקסט, מילים מילים, אך... ניקוד, הפלצפנים
יודעים, כדי להגות נכון את המילה שיוצאת מפיהם כדי לא להשמיע
ולהראות שום רמז של חוסר ידע או טיפשות...
(פאוזה)
(מסתכל לקהל)
(מהרהר)...
(בשחצנות) נשמע חכם ונכון מה שאמרתי
אני רואה זאת בעיניכם...
הלוואי והייתי יודע מה אמרתי...
מקווה שאמרתי את כל המילים בצורה תיקנית, אינני רוצה להשמע
טיפש...