פרק 1- התחלה מחדש

"אני אוהבת אותך שיין...לעולם אל תשכח זאת....אני אוהבת אותך,
תמיד אוהב אותך! בכל מה שתעשה אני אהיה לצידך....בהצלחה לך ילד
חמוד ומוכשר שלי"

בעוד הלנה אומרת דברים אלו לקח סרן דיגבו את שיין למכונית.
שיין ידע לאן הוא הולך וגם ידע מה הציפיות ממנו.
"כן, אני מבין שאתה כבר ניסית לקרא את המחשבות שלי..." אמר
דיגבו במבטא צרפתי
"איך ידעת?" שאל שיין מופתע..מאז שגילה שהוא יכול לקרא מחשבות
אף פעם לא עלו עליו
"המקום שאתה הולך אליו שונה מאוד מהבית. כל מי שנכנס לארגון
שלנו מיוחד כמוך ואולי אף יותר. למרות שיש עוד 5 עם 'כוחות'
כמו שלך, כולם מסוגלים לבלום את הכוחות האלה...גם אתה תלמד איך
"
"ואני חשבתי שיהיו לי חייב קלים"
דיגבו חייך...."לאף אחד אין חיים קלים. היקום זה מקום מקולל
שמאמלל את החיים של כולם בדרך זו או אחרת. בכל אופן, אתה תכנס
לכיתה של ילדים בגילך. לאחר שנתיים ביחד תחולקו לקבוצות שונות.
בקבוצות תחל להתאמן איך להיות סוכן ולפתח את כישוריך וביחד עם
זאת תמשיך את לימודיך. ככל שציוניך, ולא רק בלימודים, יהיו
גבוהים כך תגיע למקום יותר בכיר עם הגיעך למעמד של סוכן."
שיין חייך. למרות שלא יכל לקרא את מחשבותיו של דיגבו, הוא ידע
שהוא אינו אומר לו את כל האמת. הוא ידע את כל מה שאימו ידעה,
והרי לה אמרו שיש אולי עוד 5 אנשים בעולם ברמה שלו. היה ברור
לו שהמפקדים של הסוכנות יטפלו בו בצורה שונה. הוא קיווה שיוכל
להשתלב בסוכנות הזאת בהצלחה.

לאחר בערך שעה וחצי נסיעה המכונית עצרה. שיין היה מופתע, הם
היו באמצע שום מקום. כביש ישר באורך של לפחות 2 קמ'.
"הגענו" אמר דיגבו להפתעתו של שיין
"הגענו לאן?"
"בוא אחרי"
הם יצאו מהמכונית. לאחר בערך חמש עשרה דקות של הליכה בחום כבד
דיגבו עצר.
"תן לי לנחש, עכשיו יפתח חור באדמה ונקפוץ פנימה?"
"לא. אבל אתה דיי קרוב"
דיגבו הוציא משהו שנראה כמו שלט רחוק ולחץ על הכפתור היחיד
שהיה בשלט.
מעבורת חלל הופיעה פתאום.
"מעבורת חלל? איפה בדיוק הבסיס שלכם?"
"על הירח"
הם נכנסו למעבורת והמריאו.
בפעם הראשונה בחיים שלו שיין התרגש...הוא ידע שהחיים הקלים
שהיו לו בבית הספר לא יחזרו והוא יצטרך לעבוד ממש קשה על מנת
להצליח באמת בסוכנות.

הטיסה לקחה 5 דקות. שיין היה בהלם, הוא ידע שלסוכנות בטח היו
כל מיני 'צעצועים' אבל מעבורת חלל כ"כ מהירה? הוא היה בהלם.
"שיין, לך בהמשך המסדרון. המחשב יזהה אותך וישגר אותך לחדרך."
"רגע, יש לי..."
"בלי שאלות, כל מה שאתה תצטרך לדעת אתה תדע"
שיין הלך במסדרון. הלב שלו פעם בהתרגשות...הוא לא פחד אבל ידע
שיקח לו זמן להתרגל. 'המחשב יזהה אותך וישגר אותך'? נשמע לו
כמו דברים שהוא רק דמיין לעצמו ושראה בסרטים מצויירים...
הוא הגיע למחשב. הוא ראה לפניו מסך וסימן לכף יד. הוא הצמיד את
כך היד שלו למקום המתאים והמחשב נדלק "שיין בויד. תלמיד חדש.
ברוכים הבאים שיין. מס' חדרך הוא 105 האם לשגר?"
שיין לחץ על כפתור האישור והרגיש איך קרן כחולה מפרקת את
האטומים שלו לחלקיקים עוד יותר קטנים.