סיגל מוזס / טוהר |
רטובה עד לשד עצמותיי,
עמדתי וחיכיתי לך.
המחוגים ממשיכים לרוץ על השעון,
ורק דמותך -
מתעלה על רצפי הזמן הקוסמיים,
ועוטפת אותי בחמימות חונקת.
הפיתוי שעמד בפניי,
להישטף יחד עם אותן טיפות גשם,
לשטוף אותך ממני,
להסיר את כולך.
בכיתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|