לא במהירות המחשבה, שהיא לפי הפילוסופים מהירה ממהירות האור,
עלה אליהו הנביא לשמים. לאחר שהצליח להיעלם ממבטם הסקרניים של
בני אדם, שהיו סבורים, שהיה זה עוף גדול, אולי נשר, חתר לו את
הדרך למעלה באיטיות. זקן, שאחרי שנפגש עם אנשים צעירים - אינו
ממהר לשוב לבית אבות, שבו הוא מתגורר. בדרכו חלפה על ידו
במהירות להקה של ציפורי פלדה גדולות, תוך נהימה מאיימת והשאירה
אחריה רצועת אש ארוכה. מיד נזכר ברכב אש, שבו עלה פעם הראשונה
לשמים, כדי להתייצב לראשונה לפני הקדוש ברוך הוא. גם עתה ידע,
שבסופה של הדרך יהיה עליו להתייצב לפני הכל יכול ומשום מה לא
אצה לו הדרך. כפוף ראש הנסתר כולו במעמקי הברדס, דמעות שנגד
רצונו זלגו מעיניו והרטיבו בלי הרף את אדרתו. כך נכנס לתחומי
גן העדן. למזלו הייתה זאת שעת מנוחה, חוק חמור לכל באיי השמים
ואף נפש לא נראתה בדרכו לחדרו. גם המלאך המקפיד על מנוחת
צהריים לא נראה. מה נדהם, כשמיד אחרי שנכס, נשמע צחקוק עליז.
כן לא היה כל ספק, שהוא זיהה נכונה את הצחקוק, שהיה משמיע הכל
יכול, בשעה שהקשיב  לדיונים וויכוחים של  הוגי דעות גדולים  על
מהותו של  הכל יכול.
"ברוך הבא, בני אליהו, אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי
וכו' וכו'. אני כולי סקרנות  לשמוע  ראשון מפיך על העלילות
המפוארות כרגיל, בקרב בני עמך, הזקוקים לך. אנא, שתה כוס
המשקה, שציוויתי על המלאך משקיאל להכין לך, כדי לחזק אותך אחרי
מסע כה מפרך על פני האדמה, שאומרים שהיא מסתובבת ומסובבת את
ראשם של ההולכים על פניה. אכן שתה, לרוויה ופתח את פיך, על מנת
שאני אהיה הראשון, שידע את תמצית ההרצאה, שתישא לפני חבר
ידידיך ואף המלאכים הוותיקים על עלילותיך על פני האדמה, שאף
אחד מהשומעים לא ראה אותה אלפי שנים. ובכן... מה זה בני, האם
חלילה הבאת לתחום שלנו מחלה, הגורמת נזלת, תופעה לא ידועה כאן
זה זמן רב, מאז הרופא המהולל, הוא הרמב"ם  הגיע אלינו. לא, זאת
לא נזלת. אין זאת כי הרוחות הנושבות על פני האדמה פגעו בעיניך,
כי הן דומעות בלי הרף, כמו נר בפמוט, דמעה ועוד דמעה. לא, זאת
לא הסיבה, אין זאת, כי אני שלעולם איני טועה, טעיתי. סלח לי,
בני שהתלוצצתי, הקל על עצמך וספר לי, מה גרם להופעה מוזרה זאת?
די, אליהו, אני מצווה עליך, קח מטפחת נקייה ונגב את העיניים,
שראו כל כך הרבה שנים. אם עשית דבר שלא הצטרכת לעשות או נכשלת
במשימתך, אתן לך כתף ואעזור לך בכל כוחי. אם כן מה קרה, לא
הצלחת להאכיל מיד יתום והוא נפטר או זקן, שרצה להיפרד דווקא
ממך, בטרם יצא לדרך הארוכה לא הספיק. דברים כאלה קורים, זאת
דרכם של בני אדם, ואין צורך להתאבל על מה שאי אפשר לתקן."
"היה לי רושם, אחרי שהם קראו בשמי, שבעזרת עושר או חוכמה, אוכל
לעזור להם ולשנות את  אורח חייהם. ואמנם מסרתי לכל אחד קלף
עתיק, שבעזרתו אדם יהיה חכם ויודע תורה, לאחר מסרתי קופסה עם
המטבע, שבעזרתו יוכל להתעשר במהירות ואחרי שכבודו הזכיר לי,
להיווכח מה גורלם, פגשתי אותם וכתוצאה של הפגישה נחרדתי כולי
ונאלצתי  לקחת את המתנות בחזרה והם חזרו למצב, בו היו שרויים.
"
"ולא מצאת בין רבבות בני עמנו שני אנשים, שהיו ראויים לקבל ממך
את המתנות?"
"אמנם, מצאתי איש אחד, אך הוא לא חיפש עושר ולא חוכמה, אלא
"אשת חיל", שתיניק לו אושר ותהיה לו  בשעת הצורך עזר כנגד."
"ועזרת לו?"
"כן, הוא היה בין אלה, שביקשו עושר וחוכמה וקיווה שבעזרתי
ימצא אישה כזאת.
"ו..?"
"מסרתי לו שמלת כלולות יפה, כמו פעם לפני שנים רבות והצעתי לו,
מה שהצעתי",
"והוא מצא "אשת חיל מי ימצא?"
"מצא. ריבונו של העולם. "אשת חיל, שאין כמוה, אבל לא בגלל
השמלה שנתתי לו במתנה ולא בגלל  עצה, שיעצתי לו. לא. הוא מצא
אותה בניגוד לעצה שלי ובלי שמלה, בשעה שהופיע כקבצן, המבקש
נדבות, בבית אחד בו התגוררה אלמנה ובתה, שלא יכלה להתחתן בגלל
חוסר נדוניה, כפי שמקובל אצל בני עמנו. "
"בלי ידיעתך?"
"בלי ידיעתי והתערבותי. שתי הנשים שינו את הופעתו החיצונית
ואילו הוא, שהיה פעם, סליחה בעד הביטוי 'בנדיט', בעזרת הופעתו,
כדרך קוסמים בקרקס המדברים כאילו מהבטן, הצליח להבהיל את בעל
החוב החשוב ביותר ולהחזיר את כל הכספים שהקונים בחנות של
האלמנה גזלו ממנה ובעזרת הכסף, שהחזיר מאלה, שהתנכלו לאלמנה
ויתומה, אחרי מות בעל החנות, הקים  מחדש והפך את החנות הקטנה
ל"מיני מרקט" מצליח.
"רואה אני שבהיותך על האדמה נדבקת ב"מחלה האנגלית" ציין ביבושת
הקדוש ברוך הוא. "אך לא סיפרת לי, אחרי שמצאת איש ישר וחרוץ,
האם מסרת לו כפרס את הקלף, ההופך כל אדם המעיין בו לחכם ואת
הקופסה המעשירה כל אדם, המחזיק אותה?
"כן , ריבונו של העולם, כל זה מסרתי לו בתור פרס, אך הוא בעל
חנות רגילה ואב לתינוק, סירב!" כאן פרץ שוב אליהו הנביא בבכי,
כשנזכר בסטירת לחי, שקיבל מבן אדם. לראשונה בחייו, אחרי שאלפים
התחננו לפניו ,שיגיש להם עזרה, נתקל בבן אדם לא יהיר ולא עשיר
מאוד, אדם פשוט, המשתמש בשכלו הפשוט, שירק, כן פשוט ירק על
המתנות, שאליהו הנביא, המפורסם הואיל בטובו למסור לו. לא,
אפילו הכל יכול, לא היה מסוגל לעצור בעד בכיו של הזקן, שרצה
להיטיב עם בני אדם, על מנת להפוך רשעים לטובי לב, קבצנים
לעשירים, שלא ירגישו עוד חוסר. כולם לעגו למיטיב אתם, סרבו
להכיר אותו, כדי לא להודות לו, הסיתו את המשרתים הגסים, שיעיפו
אותו מתחום ביתם, שדמה לארמון, הודות למתנה שלו ובסוף איש זה,
שגר בבית פשוט עם אשתו ,אמה-האלמנה ותינוק, שזה עתה נולד, מסרב
בכל תוקף להזדקק לעזרתו ולהמשיך יחד עם אשתו במאבק  מתמיד עם
הגורל העלול להתנכל לו. אכן בעולם  הזה, בהחלט לא היה לו עוד
מקום ועל כן רעד הלב, המצח התכסה זיעה והדמעות בלי בושה זלגו
מפניו המקומטים.
עתה פעל הכל יכול במהירות. ריבונו של העולם, אבי העם היהודי,
ידע, כאין כמוהו לקרוא את רחשי ליבו של הדובר אליו וקרא כל
מחשבה של אליהו הנביא, שהשתדל בכל כוחו להעלים אותה מריבונו של
העולם. בדיוק, כמו יונה הנביא, שניסה לברוח מפניו ועלה על
אנייה, המפליגה תרשישה ועל כך נענש ודג גדול בלע אותו. אך
אליהו הנביא, שבמשך אלפי שנים, בלי לנוח היה יורד אל האדמה,
כדי  לעזור לבני עמו, להציל אותם מידי צורר, קשה היה להעניש.
אמנם הוא פעל כל הזמן על דעת עצמו ואלפי אגדות עם מנציחות את
שמו, אבל הוא פעל לבדו, מבלי אף פעם להתייעץ עם קדוש ברוך הוא,
או לבקש ממנו, שפעם הוא הכל יכול יתערב ויציל את עמו. כך חשב
הקדוש ברוך הוא, כשהוא מהרהר, איך לעזור לבנו הנאמן אליהו מבלי
לפגוע בו. והוא פתח:
"הירגע, בני וחדל מבכי, הטבעי לאישה. לא נאה לאיש, שפעל כה
רבות והפך לאגדה עוד בחייו, לבכות. אם כן, שמעתי את סיפורך
העצוב וטוב ששמעתי אותו. לראשונה הואלת או נאלצת גם לי למסור
דין וחשבון על פועלך. ועל כן החלטתי לבטל את ההרצאה שלך,
שהצטרכת לשאת על עלילותיך על פני האדמה. הפעם הן לא לכבודך -
וההרצאה על פעולה אחת או שתיים, עלולה בהחלט להזיק לשמך  הגדול
ואף להיהפך לנושא לבדיחות על חשבונך. אם כן אבטל את ההרצאה
ומיד אודיע בפומבי על הביטול, אבל בתנאי מפורש  שתבטיח לי
באופן חגיגי, שכף רגלך לא תדרוך עוד על פני האדמה כפוית טובה.
כן, דרי האדמה לא שווים, שבכל פעם תוותר מארוחות ותקפוץ כמוכה
שיגעון, כל פעם שתשמע  ממישהו על האדמה את שמך. חסל סדר
הריצות, התרוצצויות, הצעות נדיבות, שהם דוחים. זהו התנאי
לביטול  ההרצאה, שבה תצטרך  לגלות בפומבי את חרפתך. זהו
התנאי."
וכבר כעבור רגע קט ידבר שוב אלוהים ויאמר:
"אליהו הנביא, אם אמרתי תנאי, אני מבטל את המילה הזאת ומשנה
אותה לצו.
הריני מצווה עליך אליהו הנביא, בעל שמות רבים והנערץ בכל העולם
לא רק יהודי, אלא גם מוסלמי ונוצרי, שהחל מהיום, מאותו הרגע
תחדל מכל ביקור על פני האדמה. תבכה כרצונך, אם הדמעות מקלות על
מצבך, אבל בעולם של היום, בני אדם שמזמן שכחו את אבותיהם,
שצעדו על פני האדמה הקדושה, לא רוצים אותך ולא זקוקים לך. איש
אינו רוצה לקבל עצות של זקן, יהיה נבון, חכם, רב-ניסיון
מנדודים על פני ארצות ומפגשים עם בני אדם. הם הצעירים של
ימינו, החושבים, שהם יודעים הכל  ומסוגלים להתגבר על סכנות
שהטבע מציג לפניהם, מטפסים על הקרחונים, זוחלים ללוע של ההר
געש, חודרים למעמקי הג'ונגל, כדי לרכוב במהירות על פני גשר צר,
המתוח מעל התהום, נהרגים תוך טענה, שאלה הם חיים שלהם, אך לא
מוכנים אף להקשיב לאיש בעל ניסיון, איש זקן וחלש. ולכן הם בזים
לו ודוחים כל מתנה, שעלולה לשפר את מצבם, ובאותו הזמן הם
מוכנים לשרת טבח סיני בעד כמה דולרים, אך זהו רצונם וזהו אורח
החיים, שהם קבעו לעצמם. ולגביך - אישי הזקן ששנות חייך  גדולות
פי כמה ממתושלח האגדי ואין אדם על פני האדמה, שיהיה כה מפורסם
ומתואר באלפי אגדות עם כמוך, די לך! מהיום! זאת אומר לך אני,
לא על ידי חרוב, ולא על ידי מלאך, אני אלוהים, היודע את קורות
כל העולם מראשיתה עד הסוף. רק חסר לך, שיום אחד כשתצא לרחוב
בעיר או בכפר, ירדפו אחריך נערים ריקים וישליכו עליך חלוקי
אבן, כמו שקרה לחוני מעגל, שחיבבתי אותו ושמתי ביקש ממני,
נאלצתי להוריד על האדמה גשם. פעם אחת תוך מנוסה מפני השונאים,
נכנס למערה ונרדם בה וכאשר יצא ממנה חלפו על האדמה 70 שנים
ואיש מההולכים ברחובות לא הכיר אותו, כי כל חבריו נפטרו
וכשהסתובב כך בבגדיו שלפני 70 שנה, הרגישו בו נערי הרחוב, החלו
ללעוג לבגדיו, לזקנו ואחר כך החלו לרגום אותו תוך צעקות לעג
בחלוקי האבנים, עד שמצא מסתור בתוך המערה וביקש ממני, שאקח
אותו מהאדמה למקום, אליו הולכים זקנים. מלאך מיוחד שנשלח לאדמה
הביא אותו מיד אלי אל הגן עדן, שאליו הוא שייך. אתה מזמן עלית
לגן עדן ונהנה מכבוד הראוי לך. לכן  חוזר אני על הצו. מהיום
תצטרף אל צוות מכובדי גן עדן, שב, תנוח, תלמד עם אחרים תורה,
יש בה דברים רבים  שעדיין לא ידועים לך, תפרש אותה לפי ראות
דעתך, תיהנה ממקהלת המלאכים. פעם בשנה ייקח אתכם  המלאך גבריאל
לטיול מאורגן בעולמות המרוחקות מהאדמה ואף מהשמש. השמעת פעם
בחייך את נגינת הספירות? תשמע אותן, אני מבטיח לך, אולי בקרוב,
אבל כל מחשבה על האדמה ועל בני אדם כפויי טובה, תשכח, תמחק
מראשך. אני אדוני, ריבונו של העולם מצווה עליך. מהיום,
הבינות?"
"כן אדוני, הכל יכול, אעשה כדבריך, אך אני רק בן אדם, הזוכר
הכל, את התודות שבני אדם הרעיפו עלי וגם את העלבונות וסטירות
שהנחיתו עלי, אודה, אף אם תעניש אותי, שהצו שלך, שקטן אני, כדי
להבין, מה הייתה סיבה שלו, הנחית על פני את הסטירה הרביעית,
שקיבלתי, על כוונותיי הטובות, לסייע לבני אדם, שבראת  בצלמך
ובדמותך."
"לא אעניש אותך, כי לא פגעת בי. אתה לא מסוגל, כמו אף בן אדם
לפגוע בקדוש ברוך הוא, הכל יכול. טוב. אעניק לך הקלה ואאפשר לך
להיפגש עם בני אדם, שכה הכאיבו לך. אבל רק פעם אחת בשנה. בלבד!
בערב פסח, בעת כל העם מתרכז בביתו וקורא, תוך שמחה ושירה את
'ההגדה' ופותח לכבודך את הדלת, תיכנס, רואה ובלתי נראה, תטעם
מכוס היין, שמונחת על השולחן ותברך את כל המשפחה. תסור לרובע
של העניים, תטעם מהיין הזול ותברך את המשפחה, כאוות נפשך ומיד
אחר כך תשוב למקום, שאליו אתה שייך. זהו! זאת החלטתי, שאין
עוררים עליה. ואל  תעלה ברוחך אף לרגע, שאני נתתי לך סטירה. זה
היה בסך הכל לטובתך, לכבודך."
"כן ריבונו של העולם, אבינו שבשמים", מלמל אליהו הנביא, הזקן
אולי בן אלפיים שנה ושוב פרצו דמעות מעיניו. והשכינה, שהואילה
לשכון בחדרו של אליהו הנביא, כמו ענן גדול, טעון ברקים ורעמים
סרה מחדרו לאט לאט, כיאה למלך כל העולם.