היום היה אמור להיות יום מושלם...
אני חולה...
שורף לי בעיניים...
אני בקושי מצליח לגרד קצת אויר דרך נחיר שמאל...
כואבות לי הברכיים...
ויש לי הרגשה שזה הולך להישאר כך עד יום מותי וגם להחמיר...
בואי נגיד שהיו כבר ימים שנראו יותר טוב...
אבל היום היה צריך להיות מושלם...
כי היום נפגשנו אחרי כל כך הרבה זמן...
הכי הרבה זמן שלנו בנפרד...
זה התחיל מושלם...
היה לי כל-כך טוב...
דברים הסתדרו...
אפילו הכנתי לך פרוסה של לחם קל עם קוטג' ופרוסת עגבנייה עם
קצת מלח עליה...
ואפילו אהבת אותה... ככה זה נראה לפחות...
וחיבקת אותי...
ונדמה לי שאני עדיין מריח אותך... זה עושה לי טוב...
ואין לי בעיה עם ידידות... אני אוהב אותה...
וזה שיש לך מישהו... זה בסדר...
ידעתי שאחרי עשרים דקות את לא תהיי שלי...
רק קיוויתי שאחרי חודש וחצי... שאחרי עשרים דקות...
תישארי...