"...מעבר לזה אני חושבת שאתה ילדותי, קר ודביל"

אני לא חושב שאני זוכר איך הכל התחיל והאמת היא שאני לא כל כך
בטוח שהכל נגמר ועכשיו שאני כותב את הדברים אני תוהה האם זה
משנה בכלל...
יש רגעים שאני שונא את כל העולם ויש רגעים שאני שונא את יעל.
ככה זה מתחלק אצלי. המצחיק בכל הסיפור הזה הוא שלרוב אני לא
שונא את יעל אז ככה יוצא שלרוב אני שונא את העולם.
אז בנוגע לציטוט למעלה אני חש שאני חב לכם הסבר, ובכן, זהו
הסוף של המונולוג של יעל ביום שנפרדנו.
האמת היא שזה לא בדיוק הסוף.
את הסוף אני לא זוכר כי בערך בשלב הזה של המונולוג די נדדתי
במחשבות על איך ולמה הבאתי על עצמי את הסיטואציה הזאת.
בחרתי להתייחס לחלק הספציפי הזה בגלל שאני מתנגד בחריפות
לשלושת הכינויים שהיא הטיחה בי.
אני יגע בזה;

ילדותי ? ! ? !
אוקיי. ליעל יש ראש מבוגר. ככה היא.
היא לא תתחיל לטבול פתיבר בכוס תה צמחים...
אבל הראש שלה הוא מאוד מבוגר.
אני מצד שני די שטותניק.
מה שכן, אני בתמימותי חשבתי שה"ילדותיות" שלי די מאזנת את כל
עניין הבגרות המוקצנת אצל יעל ושהיא ממש מבסוטית מהעניין.
טעיתי. מסתבר.

קר ? ! ? !
כפי שכבר הזכרתי רוב הפעמים אהבתי את יעל ושנאתי את העולם ככה
שיצא שכאשר אני ויעל היינו יוצאים עם אנשים הייתי קר אליהם. את
זה אני עוד מבין. הגדרה לא מדויקת. אבל אני מבין.

דביל...
אוקיי.
איו לי מה להגיד.
אני דביל.

אני מדבר ומדבר כאילו הכל כבר מאחורי והאמת היא ההפך.
אין יום שאני לא חושב עליה ועל כל השילוש הקדוש הזה שבגללו
נפרדנו. בכל יום שעובר אני מנסה ללקט את מאפייני ההתנהגות האלו
אצלי ולעקור אותם ממני כמו עשב שוטה. כדי שיום אחד אני אוכל
לחזור אליה ולהגיד לה:"הנה. השתניתי." אבל אני לא מצליח.
אני פשוט לא מצליח.

"תראה רותם, אני כבר הרבה זמן חושבת על זה. על להיפרד ז"א.
ואני יודעת שזה אולי בא לך קצת בבום כי אני מצידי לא כל כך
הראתי לך את זה. אבל אני חושבת שאחרי כל כך הרבה זמן ביחד בעצם
לא הגענו לכלום. אני באמת חושבת שהקשר הזה מיצה את עצמו ולא
הולך עוד לשומקום. מעבר לזה אני חושבת שאתה ילדותי, קר
ודביל..."

עכשיו אני שוכב על המיטה.
יעל שוכבת לידי.
היא מתה.
אני הרגתי אותה
ועוד מעט אני יהרוג גם את עצמי.

ביני ובין יעל היו פערים.
לא גדולים אבל מתסבר שהם היו מספיק גדולים בשביל שניפול דרכם.
אני לא הפסקתי ליפול.
היום אני מפסיק.
תקראו לי ילדותי אבל אני חושב שזו הדרך היחידה.
תקראו לי קר אבל זה למעשה הדבר הכי מתחשב שעשיתי אי פעם.
תקראו לי דביל... טוב. נכון. אני דביל.
והאמת היא שנמאס לי להיות דביל.
אז אני מפסיק.
בדרך הבטוחה ביותר.