לזמן יש את הכוח שלו
לקפוץ לי מול העיניים
בדיוק מתי שמתחשק לו
ולהראות לי איפה אני.
ובדיוק עכשיו
כשמתחיל חורף מחדש
מתקתק לי על האישונים
שואל אם אפשר שלושת-רבעי כוס סוכר
או חצי קרטון חלב
כי בדיוק נגמר
והוא גם רוצה לראות מה שלומי
ומי אני
ומה אני
ואיפה אני,
לעזאזל.
לזמן יש את הטעם שלו
כמו סוכר חום מתפוצץ בפה
או חלב חמוץ,
והוא יושב לו רגל על רגל
שואל את השאלות שאני הכי שונא
אבל זמן זה זמן
והוא פה איתי מאז שהכל התחיל אצלי
אז יושבים על קפה
כי צריך
ואני צריך שהוא יגיד שזה בסדר
ושיחייך אליי
בחיוך טוב של שיניים מפרסומת בטלוויזיה,
ואז פתאום הוא קם
כי יש לו עוד משהו על הגז
והוא חייב לרוץ לפני שהכל יגלוש
לי
או
אצלו,
אני כבר לא בטוח,
אני נשאר באותו המקום. |
