שבת, ה-29 בנובמבר 2004

טוב, אז הנה... אני ממשיכה את הווידוי
ולא אני לא עצבנית, פשוט מתחשק לי, אני מניחה שיש לי יותר מידי
על הלב...
יום שבת, יום מנוחה, יום לישון ולהשלים חומר, לעשות את כל מה
שלא הספקת במשך השבוע... אז זהו, ש-ל-א!!!
ממש לא!!!
כנראה שיש לי מלא לעשות בחיים, כי אתמול בערב נרדמתי מול CSI
ב11 ומשהו... 11 ומשהו?! פאתטי נכון? לא יאומן, הפכתי להיות
לחוצה, עצבנית, שעובדת קשה ואין לה חיים. ואתם יודעים מה? זה
נותן לי הרגשה טובה...
עכשיו קראתי את החלק הראשון של ווידוי 5, זה היה כל כך מוזר...
בהתחשב בעובדה שנתתי למלא אנשים לקרוא אותו, ועכשיו אני קולטת
שאני אשכרה אומרת שמה הכל, אני אומרת שאני בולמית אני אומרת
שאני אנורקסית... והם כאילו לא שמו לב...
חחחח הרגע הלכתי לאכול... חחח חמין, הייתם מאמינים?! אז ברור
שהקאתי את זה... כאילו אני כבר חצי שנה מקיאה את מה שאני אוכלת
לפחות פעם ביום... אני לא מבינה איך ההורים שלי לא קלטו עדיין?
הם רואים שאני אוכלת אבל עדיין מרזה... כאילו הם עד כדי כך לא
רוצים לראות את זה?! וכאילו מלא אנשים יודעים על זה... אני
סיפרתי, סיפרתי רק כדי שמישהו יפתח ת'פה ויספר להם... אבל
לא... אף אחד, כבר חצי שנה אף אחד לא סיפר להם... כנראה
שלאנשים אכפת פחות משחשבתי... או שאכפת להם יותר... כאילו אני
בטוחה שהם בטוחים שאם הם יספרו אני לא אדבר איתם יותר, ונכון
שאני אכעס... אבל עמוק בפנים אני יהיה כל כך אסירת תודה... כי
לבד אני לא אוכל להתגבר על זה... אני פשוט לא אוכל.... אני
נסיתי ואני לא מצליחה... אני חושבת שאיבדתי סוף סוף את המחזור
שלי, אני מקווה מאוד... זה אחד הדברים שאני שואפת להם, זה אומר
שאני מתקרבת יותר ויותר למטרה שלי: להתעלף, להתעלף מחוסר
תזונה... כי ככה אף אחד, אבל אף אחד לא יוכל להתעלם מזה. אף
אחד לא יוכל להתעלם מעובדה שסיון אנורקסית בולמית... וזאת
המטרה שלי. כרגיל, תשומת לב... המטרה העיקרית שלי היא לקבל
תשומת לב... היא להיות במצב שאני אשתגע ואפרוק הכל, ואאשים את
כולם בהכל!!! אני כל כך אנוכית, אני כל כך תשומית ומפונקת
וילדותית. והכי גרוע אני כל כך מטומטמת!!!! פשוט מטומטמת!!!
תראו מה אני עושה בשביל תשומת לב, תסתכלו!!! אני פאקינג מקיאה
הכל!!!!! כל מי שאני מספרת לו: "זה מסוכן!! את צריכה להספיק!!!
יהיו לך חורים בכיבה!!!!" אבל בסה"כ, הם לא עושים שומדבר...
חוץ מהלגיד לי מה שאני כבר יודעת... הם לא ילכו ויעשו משהו עם
זה... הם לא יגידו לאמא שלי, הם יודעים שאמא שלי תעשה משהו
בנידון, אבל הם לא יגידו לה!!! אז הגעתי למסכנה שכנראה זה לא
מסוכן עד כדי כך... נכון? נכון. אז יפה...

אני יודעת שאני יכולה להגיד לה לבד... אבל אני לא אעשה את
זה... כי... כי... כי לא יודעת למה!!!! לא יודעת!!! אני יודעת
רק שהיא תהרוג אותי... אני מעדיפה שיהא תהרוג אותי אחרי שהיא
תחשוב על זה מאשר באותו רגע שאני אספר לה... אני גם לא רוצה
לראות את הפרצוף שלה... אני יכולה כבר לדמיין את המבט המאוכזב
הזה שיהיה לה על הפנים....
אני מפחדת אנשים. אני מפחדת כל כך...
- מה יקרה לי? מה יקרה לה? למה אני במצב הזה?!
- כי את הכנסת את עצמך לזה...
- אבל למה שאני אעשה את זה לעצמי?
- כי את צומית.
- למה אני צומית?! למה אני לא יכולה להיות בנאדם נורמאלי?!
- כי את עצמך, ואת לא נורמלית, וככה את. ואת צריכה לקבל את
זה...
- אני לא רוצה לקבל את זה!! מה הטעם בלקבל דברים כשהם כל כך
נוראים ומפחידים?! מה זה יתן לי?!
- זה יתן לך חיים...
- אני לא רוצה חיים! אני רוצה לברוח... אני לא רוצה יותר!!!
- אין לך ברירה...
- אני לא שואלת אף אחד!!!
- חוץ מאת עצמך... והדבר הזה שקוראים לו עצמך לא נותן לך
לברוח.
u musn't run away shinji, u musn't run away
טוווווווווווב אני מחורפנת, עזבו אותי... אני יותר מידי מושפעת
מאבנגליון... אתם רואים בעצמכם...

אז בכל מקרה, אני מרגישה עכשיו משוחררת, אבל יש לי יותר מידי
לעשות.. יש לי מבחן בתולדות מחר ואני צריכה להכין עבודות
בגרפיקה ולכתוב פאקינג מערך למחר... ואני לא רוצה!!! לא
רוצה!!! ואסור לי לשכוח שיעורים... בעעעע נמאס כבר!!!
טוב לפני שאני אתחרפן (מאוחר מידי) להת' אנשים אני אוהבת
אתכם...