אני ארעיב את עצמי. בסופו של דבר אני אשב מול המחשב מקלידה עם
אצבעות רזות ודקות. יהיו לי עצמות לחיים ויהיה לי טוסיק. יהיה
לי טוסיק ולא ת-ח-ת. אני אוכל לשבת בבגדים צמודים בלי להרגיש
את עצמי מתקפלת לגלגלי שומן מסאיבים שמנסים להרוס לי את החיים.
אני אהיה כוסית, ושאף אחד לא יגיד לי שאי אפשר לחיות ככה. אני
אחיה על 300 קלוריות ליום, אולי 400 אם אני ארצה להגזים. במקום
סנדוויץ' אני אוכל פירכית אורז (או אולי בריסטול חום), במקום
שוקולד אני אוכל תפוח ובמקום ארוחת צהריים אני אעשה כפיפות
בטן.
עליתי חצי קילו ויש לי ארבעה ימים עד שהמיתולוגי חוזר לעיר
להוריד שלושה קילו. האופציה הפופלארית היום היא לגווע ברעב עד
שהוא יראה אותי בסריג צמוד, עם פן בשער כשהחזה שלי (שהוא לא
יכול להוריד ממנו את העיניים בכל מקרה...) עומד זקוף מעל בטן
שטוחה עם טוסיק חמוד שכל זכר ממוצע משתוקק לפתוח ולדפוק. אבל
אני אהיה בחורה עם רמה. אתעלם באלגנטיות ואשכב על הגב, לא אתן
לפלחי העדינים לההרס ע"י גברבר עם 14 סנטימטר בקושי.
בתור אישה נערה - וחלק אף יגידו ילדה - הגעתי למסקנה לגביי כל
מי שיש לה דגדגן. אם לא התחילו איתנו יום שישי, שבת בבוקר הולך
להיות ממורמר במיוחד. היום יום שבת, ואני ממורמרת במיוחד. היום
אני אוריד 3 קילו כדי שערס עם אקנה ומבטא תימני יבוא וישאל
אותי עם אבא שלי גנן. אני אעקוץ או אגיד שיש לי חבר כבר שנה
ושלושה חודשים (עוד יומים...) ושהוא מבת ים ויכול לפוצץ אותו
מכות אם הוא רק יגע בי. הערס יסנן משהו על אמא שלי ואני אסנן
משהו על האיי קיו שלו (אם קיים כזה בכלל...) אבל אלך הביתה
בהרגשה שזה היה שווה את זה.
שהמייק אפ, העפרון השחור, המסקרה, האודם והחולצה הצמודה ב-300
ש"ח הכל היה שווה את זה. אם מישהו היום מבקש ממני להגדיר מה זה
ביטחון עצמי, אני אגיד לו שזה 3 קילו. אבל אני אשקר. |