הבכי שלה יכול להטביע עולם,
העצב שלה יכול להרוס תמונות,
אבל לפעמים היא גם מחייכת קמעה
ואז אני יודע שהתעוררה עם תקוות.

הבכי שלה כבר ניקב את נשמתה,
העצב שלה כבר יצר דיכאונות,
אבל לפעמים היא גם מחייכת קמעה
ואז אני יודע שהתעוררה עם תקוות.

הבכי שלה כבר לא מייצר דמעה,
העצב שלה כבר השבית שמחות,
אבל לפעמים היא גם מחייכת קמעה
ואז, היא באה אליי עם התקוות.

לבכי שלה, לעצב שלה כבר אין השפעה
אך אם תלמד להסתפק בהנאות המזומנות
אוכל לסתום את החורים בנשמתה
ולבוא עם סל מלא הבטחות
מבלי לחשוש מגורלה
אם המציאות תכלול גם אכזבות.

20/11/04 ©