תקופה שכזו, יאה לה שתהא מבורכת
מכבלי עולם ישן שנחרב, שחררנו כבלי המתכת.
מפצעיה של עלמה חבוטה, חסומת עיניים
שנשקלת בכובד ראש האם לשכוח, האם לפרוש
תבנית אחר תבנית...
נוצרים ביציקה.
והאב הגדול, שפשוף עין עייפה
מחייך מבטו שמבין כבר הכל.
אנו שוכבים על גבנו, עננים מרחפים,
צורתם מזכירה לנו... אך אנו...
איננו יודעים.
אחוז בי שלא אפול, העבר ידך על פניי,
לטף אותי ברוך ונגב דמעותיי.
משום שבכיי, בכי מר הוא,
אין למה לקוות כך אמרת לפנים... קבל ברכותיי
והס!
קשרתי גופי לאבן, בשעה שנדרשתי
מנקר העורב בבשרי , פרומתיאוס הנני
כל אבק הנידף ברוחות הימים
מכה בפניי, האזינו נא לי!
על המוקד שרפוני
ואשקוט אף אני...
ניצחתם.
אני מרוצה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.