דורין אייזן / מחילות |
רודפים אותך בצלילים,
בצללים,
רחבים,
חסרי צבע,
חודרים.
ואת מסתתרת.
גופך בעפר כיסית,
ראשך טמנת בחול.
והקירות,
צלילם נדם,
צלליהם התפוגגו.
גופך החל מתמזג,
חסר צורה, אינסופי.
מתמסרת
בעבור מקלט
מפני צלילייך
מפני צללייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|