זורק את כל מה שבמגירות על המיטה
פיסות חיים ששמרנו, מתעוררות לתחייה
רק כדי למות במקום אחר
את מחבקת אותי מאחור
יש רגעים שבהם
אנחנו נעלמים אל תוך גופנו
מוכנים להשתעבד לכאב
רק כדי שיניח לנו
מניחים הכל במזוודה אחת
הייתי רוצה שתיוולדי מתוך רגע ניצחי
אליו נחזור כל פעם, שלא יהיה לנו לאן לברוח יותר
ברכב, בשעות מאוחרות
מביט במראה
הצלחות על דברים קטנים
פנים מגולחות, חולצה נקייה
מביט בך ברמזור השני
כול הרמזורים ירוקים
מפספס אותך בקלות
זה תמיד חולף לי בין העיניים
חומק לי מהידיים
אין לנו דבר להסתיר
אחרי שנים של בריחות
חזרנו לעצמנו, שבויים
זרקנו את החיים
אחרינו אין דבר
מוציא פיסות נייר
מחבר אותך אחת לשנייה
רק בשירים אני אמיתי
איתך הרבה פחות
את מביטה בי
יודעת שמחר לא יהיה יותר טוב
אבל עוד מאמינה שמשהו יסתדר
ההורים הבטיחו לנו הרבה,
סיפרו לנו כמה זה קשה
הדרך חשוכה
בתים קטנים במרחק
שום דבר לא שלנו
השארנו מאחור, חיים שלמים בארונות
מנסים לשכוח, מוכנים להיפגע
בתנועה אחת, מקרב אותך אלי
תחושה של ניצחון, לא ברורה
עוקף מימין, סוגר משמאל
ואת מביטה בי ברמזור
מנסה להיזכר מאיפה באתי, מאיפה את מכירה אותי
ואני מנסה לחייך
בלי להרהר כמה זה ישנה
על הכביש, שנינו לבד
שום דבר לא משתנה
החיים ארוזים בקופסאות קטנות
נזכרים איך פעם היינו ילדים, והיום זיפים לבנים מבצבצים
כל רגע מקרב אותנו, אל המחסומים
לא מבין איך הזמן חולף
אני מביט בך, ומנסה להישאר ער
את מחזיקה אותי, את יודעת, שמאחורינו אין יותר שום דבר
ששווה למכור את עצמנו למענו.