9 חודשים...
צפוף לך שם, אתה רוצה אוויר עולם,
אתה לוחץ ולוחץ, כבר המוח מתפוצץ, הרגש מתפרץ,
מים זורמים ואתה בשלך, מתחיל לאט לאט את דרכך,
מוציא את הראש בהיסוס אחד או שניים,
התפרצת, נגיעה קטנה קיבלת,
ודמעות - הרבה דמעות, זורמות וזורמות...
מגבת עוטפת, אישה מלטפת,
מובילה אליה - עכשיו היא רק שלך.
ואתה שם בין זרועותיה, מתחיל את מציצתך,
בטוח ומוגן - הגעת הביתה אחרי כמה זמן.
יש מיטה וגם בובה, יש בגד וגם שמיכה,
קירות חדשים ולא מים, לא בבטן - עכשיו בין הידיים.
בוקר, עברו כמה חודשים,
גדלו אצלך כבר כמה איברים,
והמוח כבר מבין יותר, ואתה מנסה ומנסה לדבר.
והיא לוקחת אותך על זרועותיה,
מובילה אותך דרך ייסוריה,
מתקרבת לחלון מראה את הסובב,
מרחיקה אותך מגופה בכאב.
"רק כמה שניות" אמרה ולא הוסיפה,
התקרבה ואת התריסים הגיפה,
פתחה את החלון לשני הצדדים,
ריחקה את ידיה - ניתקה את המגע,
ואתה מבוהל מוטל באימה,
צונח וצווח, ללא כל ברירה צונח,
והלב בחוזקה הולם... והגובה מאיים...
רצפת הבטון במהירות מתקרבת,
עוד כמה שניות ואת החיים נוטלת,
המפגש קרה - הגוף והרצפה מאוחדים,
בלב לא נשארו פחדים,
פעימות הלב התאפסו,
מחוגי השעון נעצרו,
מוטל ללא כל הבעת פנים,
רק בן כמה חודשים,
איזה חוסר אונים!!!
נכתב אחרי הכתבה בחדשות על אם שזרקה את התינוק שלה מקומה
שלישית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.