ביער החיים חיה לה פיה קטנה, יפה עם לב זהב, אהובה על כולם.
יום אחד החליטה הפיה לערוך פיקניק ולכבוד האירוע יצאה לה ללקט
אוכמניות, לפתע החליקה ושברה את כנפה הימנית.
כעת לא יכלה הפיה לעוף עם חברותיה במרומי השמיים, מעל הנחלים.
היתה הפיה מקורקעת.
תחילה חברותיה היו באות לבקר אותה ולבלות עימה כששרגליהן על
הקרקע, אך עם הזמן הביקורים התקצרו עד שנעלמו בכלל.
הפיה נעלבה, ויצאה לסיבוב ביער כדי להרגע, היא בכתה ובכתה
התעצבנה ובעטה בדבר הראשון שראתה לפתע נשמעה קול "תיזהרי ילדה,
אם יבעטו בך גם לך יכאב" התנצלה הפיה בפני הפטריה שניצבה מול
עיניה, "מה קרה ילדה למה הדמעות? לאן נעלם החיוך שלך?" שאלה
הפטריה, "שברתי את כנפי הימנית וחברותיי הפיות כבר לא באות
לבקר אותי ולבלות איתי כי אני לא יכולה לעוף" הסבירה לה. וככה
נמשכה שיחתם של הפיה והפטריה.
הפטריה והפיה התיידדו מאוד, מידי יום ביומו היו נפגשות ומדברות
וצוחקות וצופות בשקיעה ושוב מדברות וצוחקות. הפיה כבר לא היתה
עצובה שחברותיה נטשו אותה, היא היתה עסוקה יותר בשמחה על החברה
החדשה שלה, כך נרקמה לה ידידות בין 2 יצורים שונים לחלוטין
שהדבר המשותף היחיד להם היה הצורך בחבר.
בוקר בהיר אחד, התעוררה הפיה, התמתחה ולפתע הרגישה ביכולה
לנופף בכנף שלה, היא ניסתה להתרומם מעל הקרקע ולמרבה הפתעתה
הצליחה אחרי תקופת זמן שלא  יכלה היא שמחה מאוד ובהתרגשות רבה
רצה אל חברתה הפטריה ובישרה לה על החדשות הפטריה שמחה נורא
בשבילה, אך בנוסף לשמחה בא החשש שהיא תנטוש אותה לטובת החברות
הקודמות שהיו לה כשיכלה לעוף אך אין היא הפריעה לחשש זה להרוס
את השמחה. הפיה כ"כ שמחה היא התחילה להתעופף לה מעל הפטריה
ומתחתיה מזמן לא היתה כה מאושרת.
על היער שמע על הדבר המופלא, אפילו חברותיה הקודמות של הפיה
שבאו והזמינו אותה לשחק ולבלות איתך, וכמובן שהפיה בסכימה ללא
כל היסוס.
מאז שחזרו שתי כנפיה לתפקד כהרגלן, המשיכה הפיה לבלות בחברת
הפיות האחרות, אך לא שכחה את הפטריה, היא נהגה לבקר אותה אבל
היה לה קשה להיות גם עם הפיות וגם עם הפטריה. היא לא ידעה מה
לעשות ודחתה את המחשבה בנושא, ככה שבעצם נגרם שהפגישות עם
הפטריה התקצרו עד שפסקו לחלוטין.
הפטריה לא רצתה להגיד לפיה כלום, כדי לא להרוס את שמחת על
חזירת  לחיייה הקודמים, ושתקה ושקתה עד שיום אחד לא יכלה
והרגישה בודדה , היא צעקה לה אך לא היתה תשובה היא צעקה שוב
ושוב עד שהפיה באה אליה. הפטריה הסבירה לה שהיא נפגעה אך הפיה
הסתנוורה מהשינוי הזה שחל לפתע ותירצה את הפסקת הפגישות
בתירוצים שונים שלא היו מוצדקים והיא ידעה שאין בהם צדק אך לא
היתה מוכנה להודות שטעתה, הפטריה נכנעה ונתנתה לה ללכת.
וכך בעצם שכחה הפיה את החברה האמיתית שהיתה איתה כשאחרים עזבו
אותה, והקשיבה לבכי שלה כשאחרים לא שמעו. וכך פסקה לה החברות
בין הפטריה הנאמנה והפיה המסונוורת...!

כדי לא לאבד חברי אמת, אל תתנו לשינוי קטן לסנוור אותכם, תודו
בטעויות גם אם זה קשה כמעט תמיד אפשר לחולל שינוי!