קמה. בודקת מה השעה. יש לי עוד שעתיים. לוקחת את העיפרון
עיניים השחור ומציירת קו כהה מתחת לעין. לוקחת את החולצה שאמא
שונאת שאני לובשת, דווקא. מכנסיים צמודות ושחורות, אותם אבא
שונא.
לוקחת מספרים וגוזרת את השיער עד הכתפיים. צובעת את השיער
לכחול, כמו שתמיד רציתי. הולכת לחנות תכשיטים ועושה חורים
באזניים באף ובלשון. שימותו שהם לא הסכימו. עכשיו אני עושה מה
שאני רוצה. חוזרת הביתה. נשארה לי עוד שעה. לובשת את המגפיים
שלי, שמגיעות לי עד הירך, אלה שאמא חושבת שזרקתי. נראה לה שאני
אזרוק?! קניתי אותם מהכסף שלי ואני אשמור אותם עד יום מותי!
מסתובבת. עושה קצת בלאגן בבית. שיחטפו קצת הלם. מגיע להם. כל
מה שהם דיכאו בתוכי. מגיע להם, עד עכשיו הם רצו שאני אשמור את
זה ועכשיו זה מתפרץ ככה, בגללם!
שמה מוזיקה ברקע. שיהיה לי קצת כיף. מתחילה לצחוק בפראיות. עוד
חצי שעה. הולכת לאט לחדר. מעכלת את מה שאני עומדת לעשות. סוף
סוף להיפטר מהם. צריך להתחיל למהר. מוציאה את המזוודה מהארון.
בולעת את הרוק בקול. פותחת את המזוודה. כן הכל עדין בפנים.
מתיישבת על המיטה, מול המזוודה הפתוחה, מוציאה אקדח.