מדהים על מה שאפשר לחשוב בשיעורי פסיכומטרי.
אלו אותן מחשבות שאתה חושב בדרך כלל, רק שהן מקבלות סדר מעוות
לחלוטין, סדר שפתאום נעשה הגיוני, או שהשתגעת באופן סופי.

לדוגמא:

דמיינו עולם ריק לגמרי
שימו שם אדם שיודע שאמורים להיות אנשים אחרים, מה קיבלתם?
בדידות.
עכשיו תוסיפו לאותו איש, עוד אדם. והנה קיבלתם זוג אנשים.
צפו לקשר, כל סוג של קשר. אותם שני אנשים הרי ידעו שהם היחידים
בעולם, והם לא ירצו בדידיות. הם יוותרו על כל האינטרסים
האישיים שלהם לטובת חברה.

ואז תשגעו את המשוואה. תוסיפו אדם שלישי. ועכשיו השאלה מה
יקרה. האם הם ירצו להיות שלישיה, האם שניים יפטרו מן האחד
לטובת האינטרסים האישיים.
רוב הסיכויים שבסוף הכל ייגמר בריב אחד גדול.

תמשיכו להסיף אנשים, ותקבלו חברה, מדינה, וכן הלאה, עד שיהיו
לכם משהו בסביבות 6 מיליארד אנשים. וקיבלתם את העולם.
מאדם אחד לעולם ומלואו במחשבה אחת בלבד.
נפלאות המח האנושי.

ואז באה לך השאלה הגדולה, מה הטעם ביותר מ-2 אנשים. הרי העולם
שאנחנו חיים בו דפוק יותר מדי, בגלל כמות כל כך גדולה של
אנשים, אתה מתחיל לחסר אנשים, אחד אחד. והמטרה שלך היא להגיע
לבן אדם אחד בלבד.

אתה מוחק, מדינות, וערים, רחובות בתים. עד שנשאר לך בן אדם אחד
בלבד. ואז הוא מסתובב אתה מגלה לתדהמתך שזה החננה מכיתה גימל,
או המורה שלך ללשון, או כל אדם אחר שהיית מוכן לשלוח אותו לאי
בודד ולא לראות אותו יותר לכל החיים.

ואתה באמצע, ואתה רוצה לבד, אבל לבד זה רע, כי אתה זוכר את כל
האנשים שהיו לך קודם.

מה יוצא בסוף?
בסוף אתה לובש לך ז'קט מיוחד שישמור שתחבק את עצמך כל הזמן.
ורק להגנתך את בחדר מרופד ולבן (ואתה הרי אוהב לבן) וכל מיני
אנשים באים לבקר אותו, ומביאים לך אוכל ודברים.
והנה, אתה לבד, אבל אתה גם לא כל הזמן.
וזה בעצם כל מה שהיית צריך!