לצורך העניין, אישחד בוחר בגויאבה מרוססת.

כשאנו יושבים לקפה, הוא מציע לי לעיין באוסף הבולים שלו.
בעת שאני לוגם באיטיות מהקפה, פעימות לבו של אישחד נעצרות.
"כן, ברשותך ארצה לעיין באוסף הבולים, אדוני".

כפית חותכת מסלולה בקפה הקר. עם כיוון השעון, נגד כיוון השעון,
עם הכיוון, נגד הכיוון. אישחד מוטל על רצפת הפרקט.

כשאנו נפרדים, אני מניח בולים קטנים, עם דמותה של מלכת הולנד,
על הקבר הטרי.
"זוהי חותמת זרה, אישחד. אתה רשאי לעזוב".

ידיות המתכת בארונית הספרים שלי, עקומות תמיד.
אני מניח סבונים ירוקים במגירות הגרביים.
מי שעוסק במלאכת טפטוף נרות, לוקח בחשבון את האפשרות כי שעווה
רותחת תישפך על אצבעותיו.
תנועת המכוניות זורמת ללא בעיה מיוחדת.
אני מבקש מאפה מתוק מהמוכר המזדקן, והוא מספק לי את הסחורה
תמורת מטבעות אחדים.
משוגע אחד, שגר מספר רחובות בסמוך לביתי -
משחרר עשרות ציפורי שיר צבעוניות מקומת הגג של הבניין. אני
צופה בהן בעזרת משקפת תוצרת סין.

לצורך העניין, זה אני שבוחר בגויאבה מרוססת.

אני יושב בחדרי ומטפטף שעוות נרות לכוס הקפה שלי.
אצבעותיי נכוות בצורה קשה ולכן אני מכבה את להבת הנר.
בעת שאני משרטט משולשים מדוייקים על קירות החדר, פעימות לבי
נעצרות.

המרצפות קפואות. החדר מסתובב לכאן ולשם. עם כיוון השעון, נגד
כיוון השעון.
ראשי מונח על אלבומי הבולים של אישחד.
בזווית זו של הגוף, ידיות המתכת בארונית הספרים שלי - ישרות
מתמיד.
ריח סבונים ירוקים העולה מכפות הרגליים, מבשם את חלל החדר.
שקט מוחלט. תנועת המכוניות פסקה לגמרי.
טעמו של מאפה מתוק, עוזב אותי באיטיות.
ציפורי השיר בחלוני, מסתדרות בשורה אחת על כבל המתח הגבוה.
גם הן, יודעות בבירור כי אני רשאי לעזוב.

הולנד, סין, עם הכיוון, נגד הכיוון, משוגע, שעווה, ידיות,
סבונים, מאפה וקפה.

לצורך העניין, מעולם לא אהבתי גויאבות.