נועם רוויל / כל שנותר לי |
שהכניסה אותי אל מפתן ביתה
ואירחה אותי בחדרה.
אימצה אותי בחזקה אל חזה
ולא עזבה.
סעדה אותי ואת רעבוני השקיטה,
ליטפה בלי לבקש
ומגעה ריפרף מעל פני בעדינות.
שנתנה בי את אמונה
וקיבלה את כל מגרעותי.
אל לה לחשוש מהיסוסיי
ואל נא תיתן לספקותיה לעלות
יחד עם שתיקתי המתגברת.
התכנסותי המחפשת פנימה
תשובה לאמיתותה של מציאות
נעימה זו שניגשה אלי
ואשאל אם אמנם היא מגיעה לי.
ואולי כל שנותר לי
הוא להחזיר לה את אהבתי
ולא יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|