אני, שיודע מה אני רוצה ומה מגיע לי יותר טוב מכולם,
לא יכול לך.
זוכר? איך באת אליי אז, שם בגן, וחייכת אליי
כמה מיוחד היית, כמה חששת וכמה רצית לאהוב אותי.

זוכר? הבטנו יחד בזריחה, מאוהבים
וישבנו שם על המזח, באמצע הים, בחשיכה, דוממים
זוכר? התנשקנו בלהט בלב ההמון, מיוזעים ושיכורים
כאילו היינו שם לבד, רק אתה ואני - אחד.

זוכר? איך עזבת אותי בלילות ההם לכאבי ולבדידותי
זוכר? איך פחדת לצאת, איך פחדת לומר
זוכר? איך לא נתת לי לגעת בך, מפחד הבושה
זוכר? איך שיקרת לי ביום ההוא, מפחד אהבתך.

והיום, אחרי שנה של קבלה, של הבנה, של השלמה ושקרים,
אתה פה, אותי ילד יפה ופחדן.
זוכר? איך עמדת לך שם ברחוב וחייכת אליי,
ואני, לא יכול לך.

כי שבית את ליבי,
בפחדיך,
בשקריך,
בקסמיך.