עוד 9 ימים אראה אותך שוב, אחרי שנה.
אני כל כך מתגעגעת אליך, רוצה ומשתוקקת לראות אותך, לנשום אותך
אליי, להריח אותך, לגעת בך, ולדעת שזה לא רק חלום. שנה שלמה
כבר עברה, ועלייך עוד לא התגברתי.
האהבה הראשונה שלי - הנער הכי חתיך ומקסים שיש, נחמד לכולם.
אני זוכרת כל רגע וכל שיחה שלנו מ-4 הימים הקסומים בסמינר
שבילינו יחד.
אבל, אני גם זוכרת לך את הסוף - הפרידה, שחיבקת אחרת, ואותי
שכחת. שנאתי אותך כל כך באותו רגע, וכה נפגעתי.
(ורק הערת ביניים: איכשהו תמיד האחרת שנכנסת לאהבותיי היא
החברה שלי מהגן)
אבל עברו הרבה מים (ולכלוך) בירקון מאז.
שנה שלמה היינו בקשר. טלפונים, מכתבים, צחוקים ביחד, פלרטוטים.
לא נפגשנו מאז אותו סמינר.
עכשיו, הדבר היחיד שמעניין אותי זו התגובה הראשונה שלך אליי,
האם אתה זוכר אותי?
האם תשמח לראותי? האם תחבקני ותעטוף אותי בידיך?
יש לנו הפעם רק יומיים ביחד, ואני מקווה שאחזור לזרועותיך.
הפעם דאגתי שה"אחרת" לא תגיע. אחרי כל התחמונים והסידורים
שעשיתי כדי להבטיח שכלום לא יפריע, נשארנו רק אני ואתה.
מה יהיה?
האהבה הראשונה שלי - שגם שברה לי את הלב (והוסיפה מאות שקלים
לפסיכולוגית שלי)

(כשאחזור מהסמינר, אספר מה היה, ואיך חזרתי - עם דמעות או
באושר וחיוך רחב...)