הוא התעורר מוקדם. הביט בשעון, היה כתוב חמש ארבעים וחמש. שעה
מוקדמת בשביל עורך- דין מצליח.
זה בסדר, גם ככה הוא לא עצם עין כבר שבוע.
"אתה נראה כמו סמרטוט", כולם אמרו לו. זה לא הפריע לו כי בעצם
ככה הוא הרגיש. הוא תמיד חשב לעצמו עד כמה זה מצחיק שבן-אדם
כ"כ מוכשר, תואר ראשון בגיל 17, מכונית במאתיים אלף שקל בגיל
21 וקריירה מובטחת בגיל 25 יכולים להתרסק בגלל האהבה...
הוא תמיד האמין באהבה, אבל אף פעם לא באמת חש אותה. העבודה
תמיד במקום הראשון. "בכלל, למי יש זמן לאהבה בעולם המטורף
הזה?" הוא נהג לשנן לעצמו.
האהבה הייתה חולשה בשבילו. הוא אהב נשים אבל פחד להתאהב.

באותו בוקר, השעון הראה כבר שש. בחדשות אמר הקריין שיהיה מעונן
חלקית. "חלקית", הוא חשב, מעניין מי הם אותם אנשים מאושרים
שאצלם לא "מעונן תמידית". הוא חייך לעצמו.
הוא רצה להתקשר אליה אבל ידע שזה מוקדם מדי. הוא לא רצה להעיר
אותה. הוא ידע שהיא תכעס. בדר"כ הוא היה זה שמעיר אתה. לפעמים
ע"י נשיקה על הלחי, לפעמים על השפתיים, לפעמים על הצוואר
ולפעמים גם במקומות אחרים. עכשיו הוא פחד. בפעם הראשונה בחיים
שלו, הוא פחד לעשות מה שהוא רוצה.
הוא התהפך במיטה פעם נוספת והחליט לקום. הוא חשב שמקלחת תעיר
אותו. הוא טעה. כשהשעון הראה ששבע בבוקר, הוא נסע אליה.
המפתחות לדירה שלה עוד היו אצלו, הוא חשב להחזיר לה אותם. בדרך
שוב אמרו בחדשות שיהיה "מעונן חלקית". הוא חייך.
הוא חנה, הביט במראה לעצמו בעיניים ואמר: "נכנס, אומר שלום,
זורק ת'מפתחות ויוצא".
במדרגות הוא פגש את הכוסית שהייתה מתחילה איתו, אבל  אז הייתה
לו האהבה.
לראות בלונדינית מטר שמונים עם טייץ שחור וגופיית ספורט לבנה
בשבע בבוקר זה בהחלט מראה מעודד, הוא חשב לעצמו. הוא החליט
להתעודד. להשאיר את האהבה מאחור ולהתמסר לעצמו, לכיף. אמנם
רגעי, אבל כיף.
"היי.... מה שלומך?" היא חייכה.
"ג'וגינג?" הוא חייך.
"כן...  עכשיו חזרתי, אני מתה להתקלח", חייכה אליו.
"קפה, כבר שתית הבוקר?" שאל אותה בסקרנות.
"בכיף, אחרי המקלחת", חייכה אליו.
"אני זורק את האהבה, אה... את המפתחות ואני אצלך", הוא חייך,
חצי מבולבל חצי נחרץ.
לרגע היה נראה שהאישונים שלהם קורעים את הבגדים אחד מהשני. הוא
חייך חיוך של פרידה לבבית, חיוך שלא חייך כבר שבועיים.
הוא פתח את הדלת עם המפתח, הוא חשב להפתיע אותה. אולי הוא יזכה
בחיוך המתוק שהאהבה הייתה מחייכת אליו כשהיא הייתה רואה אותו
בבוקר.
הוא נכנס לחדר שהיה שלהם ושם הוא ראה אותה ואת גבה, אותו גב
שהוא היה מביט עליו מהמראה שתלויה להם מעל המיטה, דוהר עכשיו
על גוף שהוא לא מכיר והוא בטח לא שלו.
הוא ראה את האהבה  נהנית ממשהו אחר. לא האהבה שלו.
"זה נורא לראות את הגב של האהבה שלך דוהר על גוף שהוא לא שלך
ועוד לשמוע אותה עושה קולות של הנאה לא ממך", הוא חשב לעצמו.
הוא היה שבור.

בתשע בבוקר הבלונדינית אמרה לו שהיא אוהבת אותו. תמיד אהבה.
הוא לקח לגימה מהבירה, העביר ערוץ ואמר לה שתמשיך למצוץ.
"היום", הוא חשב לעצמו,"אני כבר לא אלך לעבודה".