|
החדר נושם,
אני יכולה לחוש בהן קצובות, קצובות.
החדר נושם.
הוא נע באורח לא מוסבר.
שוכבת וראשי על הכר.
הרצפה שמתחתי
שואפת את חום גופי
מתמלאת בו ועוצרת
משאירה הכל בריאותיה
הקיר שלידי קולט
את אוויר אפי
נקבוביותיו מנופחות,
לוגמות עוד ועוד
צמאות לתרכיב האוויר
החומצי בדיוק המתוק
בדיוק, שלי.
התקרה עפה מעליי
גלים גלים.
רגע בצל, רגע באור
סוגרת עליי כחור שחור.
לשמע נשימה הסתובבתי.
אין אדם בחדר.
החדר שתה לרוויה,
ןעכשיו הוא נושם לרווחה.
ואני שוכבת
עיניי מזוגגות
ליבי פועם, דומם
גם שקט הוא
מונוטוניות מסוימת. |
|
|
אל:
זה שמאשר את
הסלוגנים.
הנדון:
מחאה!
שלום רב
עם כל הכבוד,
הסלוגנים שלי לא
דביליים, הם
אולי טיפשיים,
חסריי חוש
כיוון, יש יגידו
אפילו חרא של
סלוגנים!
אבל דביליים?
בחייאט!
ובכלל מי אתה
שתלין?
מה יש יותר?
סלוגנים דביליים
?
או סלוגנים
שלי?
ומי אחראי על
הסלוגנים
בדבילים
(לא שלי, אני
בשלי מודה)
חבובניק, זה
אומר דרשייני,
או משהו כזה!
בברכה
לו יהי, חומד
לצאן, לטבח
וביקורת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.