בלילות האחרונים
תת המודע שלי משתולל
בדרום תל אביב
אני מסוגלת לחלום אותו לחתיכות.
אם אעצום עיניי עכשיו
מהכרית יעלו שוב
מראות הדירה ההיא שחלקנו -
הדרכון שלו, שלא היתה בו
אף חתימה, זרוק על הרצפה,
ריח הצבעים, הקפה השחור שהוא
לא ידע להמתיק מספיק לטעמי.
אני יכולה לשחזר דיאלוגים מלאים
אני רואה אותו אומר
"אני לא רוצה שתלכי. אף פעם."
חולמת אותו עד הפרט הקטן ביותר
מדויק כמו ציור ניאו קלאסי
למרות שהוא בכלל עשה אבסטרקט
וזה כל מה שנותר לי ממנו
אבל עכשיו הוא רודף אחריי לפאריז
מחבק אותי מתוך שינה.
אני מתעוררת למיטה מבולגנת
ובקפה של הבוקר שמה
שתי קוביות סוכר וקצת חלב
וחושבת
איך באגואיזם ראליסטי חלמתי אותו
דווקא בתל אביב. אם לפחות בחלום
היה יכול להיות כאן, הייתי מציירת לו
מגדל אייפל בדרכון. |
