קיץ
כל כך חם לי שאני מוכנה ללכת עם בקבוק מים קרים ביד וכל כמה
דקות להרטיב את כל הגוף שלי שמרגיש כאילו הוא בוער.
צלצול הפלאפון שלי מוציא אותי מלחשוב על כמה חם ואני מסתערת
לכיוונו כמו איזה נמרה שמסתערת על אנטילופה באמצע קניה.
אני מזהה את המספר שלו שמופיע על הצג, כי הוא מופיע שם באופן
קבוע כבר כמה חודשים.
"איך הגעתי למצב הזה?", אני חושבת לעצמי.
גבר נשוי. זה נוגד את כל החוקים שלי. אני עם גבר נשוי. אני!
ששונאת בוגדים, שקרנים ואנשים לא אמיתיים... איך לעזאזל?
שיחה קצרה שבסופה הוא מודיע לי שהוא כבר למטה, מחכה לי
באוטו... כמו תמיד, אנחנו מתרחקים מהמולת העיר ונוסעים למקום
שבו לא ימדדו אותנו עיניים חטטניות.
ים
המים עוטפים אותי מכל הכיוונים וכך גם הוא.
עוטף אותי בידיים שלו, במבטים שלו... מנשק, מחבק, נוגע
בעדינות...
מה אכפת לו? פה אין אף אחד שיכול להגיד לו כלום.
ככה העברנו ימים שלמים. בים, בטיולים, במלונות, מסעדות וכל
בילוי אפשרי.
"אתה יודע... עוד מעט כל מה שיש בנינו יצטרך להיגמר"
אני מעלה את הנושא כשאנחנו שוכבים במיטת המלון הנוחה ומעשנים
את הסיגריה של אחרי.
"למה?", הוא מתנהג כאילו זה חדש עבורו מה שאני אומרת... (שונאת
כשהוא מיתמם)
"נו... אתה יודע טוב מאוד. עוד חודש אני עוברת דירה. מה אתה
חושב? שנוכל להיפגש כשאתה תהיה פה ואני אהיה שם?"
מבט אחד חודר עם העיניים המפחידות שלו ואני עוזבת את הנושא.
"את יודעת, אף פעם לא חשבתי שאני אגיד את זה לילדה שהיא בגיל
של הבן שלי. אבל אם את תלכי עם מישהו אחר זה כל כך יכאב לי."
אוף! למה הוא אומר את זה? הוא יודע שכל המילים האלה גורמות לי
לרצות להיאחז בו חזק חזק ולא לעזוב לעולם.

אני לא אוהבת אותו.
זה בטוח. אני אוהבת את הכוחנית שלו, אני אוהבת את זה שאנשים
מפחדים ממנו. אני אוהבת את זה שבשיחת טלפון אחת הוא יכול להפוך
את כל העיר.
ואני הכי אוהבת שבסופו של דבר, כל הכוחניות הזו... מתגמדת מולי
כשהוא נמצא איתי במיטה. אני רואה איך מגבר מאיים ומפחיד הוא
נהפך לילד שאני שולטת בו. באופן מוחלט.
אני. ציפלונה בת 17 - שולטת בו. מי חשב?...

בסוף עברתי דירה.
והוא המשיך להתקשר, המשיך להגיד כמה הוא לא מוכן שאני אהיה עם
אחרים. לא בחורים בגילי ובטח לא עם מישהו בגילו.
אין סיכוי. בחיים אני לא אהיה עם גבר נשוי שוב.
מגיע לי יותר מזה, מגיע לי לא להתחבא, ללכת ברחוב איך שרוצים
ולהתנשק בפומבי, מגיע לי שיתקשרו אליי בכל שעה ושיענו לי בלי
פחד כשאני מתקשרת.
בנוגע לבחורים בגילי... אני מצאתי אהבה.
בחור שמוכן להשקיע את כל החיים שלו בי ושרואה אותי בתור הכלה
שלו לעתיד.

רק שלא בעוד עשרים ומשהו שנה גם בעלי ימצא איזו ילדה מבולבלת.

דו שיח קצר:
-"השתחררתי מהכלא בשמונים ושש.
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. אוגוסט שמונים ושש"
-"חחחח... רוצה לשמוע משהו קצת מפחיד?"
-"מה?"
-אוגוסט שמונים ושש?"
-"נו?"
-"הייתי בת חודש"