אתה יושב לך שם, פשוט יושב ואתה קולט שאתה כבר לא לבד.
כמובן שפיזית אתה כן (לחדי האבחנה שב-א-מ-ת קוראים כ-ל מילה
שאני כותבת, ישימו לב שאמרתי מקודם "א-ת-ה י-ו-ש-ב" ולא
"א-ת-ם") לבד,
אבל משהו בהרגשה האישית שלך שונה. אתה לא מרגיש אותו הדבר.
לא כמו לפני שבוע, וגם לא כמו לפני שבועיים. אתה מרגיש כמו
מישהו אחר. אבל הקטע הוא, למרבה הביזאריות המרגיזה והמתמידה
הזו של ההרגשה הזו, הוא שאתה לבד. אתה יושב לבד אבל מרגיש
שעוקבים אחריך. חכו, חכו! אני לא מתחילה לכתוב פה רומן
קונספירציה חדש, סטייל "תיק שקנאי" או "תיאוריית הקשר" (נכון
שמל גיבסון מדהים? :))
אבל אני מתכוונת להרגשה הזו, המתסכלת מאד הזו, שיש לך מישהו.
אני כבר לא לבד, לעזאזל! יש לי חבר, כוס אעמק! (בתקווה שבועז
רימר יאשר לי את הקללה הזו, בועז- זה בערבית, לפחות אני מרחיבה
אופקים ולומדת שפות חדשות!!!). והחבר הזה, הוא גם קונספציה.
הוא רעיון חדש. אני כבר לא מרגישה בנוח להסתכל על בחורים ברחוב
ולהתחיל למצוא לעצמי דרכים להשיג את הטלפון או איך להתחיל
איתם, והתחת המשגע שלהם, רק מזכיר לי את התחת החמוד שלך.
ואיך זה סבבה שיש מישהו לחבק, מישהו לאהוב ושאוהב אותך בחזרה,
אבל ההרגשה של הפספוס, שיש משהו שאתה כבר לא מחפש. ומי שלא
מחפש, פחות סביר שימצא, לא? ואם מצאתי כבר? לא יודעת!!!
ההרגשה המבלבלת הזו של הפחד, מחוייבות זו מילה ארוכה ומפחידה.
לא בוגר? אולי! אבל אני עדיין מפחדת.
אני עדיין מפחדת לאבד זמן עם עצמי. אני לא נהנית עם עצמי, אבל
עצמי הוא בנאדם הרבה יותר בטוח מבחינתי. את עצמי אני לא מפחדת
לאבד.
אותך כן.
ואני מפחדת להישאר לבד. מי לא? כולם מפחדים מהמוות, אבל כיום
זה כבר מזמן לא מקורי, אז מצאתי לי פחד אחר להיאחז בו. אני
רוצה להיות איתך, אבל אני מפחדת שאם אני אעבור ברחוב, ליד
התחנה המרכזית מחר כשאני אבוא לאסוף אותך כי אתה בא אליי לשבוע
(ואני כבר מתה לראות אותך!!!), אולי אני אראה מישהו שהוא הנשמה
התאומה שלי.
מישהו שיתאים לי כמו יד לכפפה (ולא במובן המיני יא סוטים!) ,
מישהו שיהיה זה שאני אתחתן איתו. ואולי זה אתה? ואולי לא.
אבל מה לעזאזל אני מנסה להשיג פה?! אני רוצה להיות איתך, אבל
אני מפחדת כ"כ! מפחדת מעצמי, ממך ובעיקר מהעולם. מהעולם שתמיד
משאיר עוד אופציות, וברגע שצצה לי מחוייבות (עוד פעם המילה
הנוראית הזאת) אני רק מצליחה למצוא את עצמי מפרפרת מפחד שמא
אני מפספסת משהו אחר. אבל הדבר היחיד שאני לא רוצה לפספס זה
אותך!
בינתיים, כל מה שפספסתי זה הפואנטה.0) |
