יש לנסיעה ברכב כמה כללים שכל אדם שיש לו רשיון או שצבר כמה
שעות נסיעה אמור להכיר. אני לא מתכוון לכללים שהם חוקים כמו
לעצור ברמזור אדום או להיות חגורים. אני מתכוון לכללים בלתי
כתובים. אחד מהחוקים אומר שמי שנוסע ליד הנהג הוא זה ששולט
ברדיו. הוא בוחר איזה תחנה שומעים ובאיזה ווליום. כמובן
שהנוסעים מאחור יכולים להציע הצעות ולבקש בקשות אבל בכללית הוא
אחראי. כמובן שאסור לשכוח שלנהג יש זכות וטו לגבי הרדיו. כלל
זה רלוונטי גם לגבי המזגן.
כלל נוסף הוא שלנוסעים ברכב אסור להעיר לנהג על הנהיגה שלו.
אין דבר יותר מעצבן מלנהוג ולשמוע הערות מטומטמות על הנהיגה
שלכם. אלא אם הנהג נוסע בצורה ממש מחפירה ונוהג למשל נגד כיוון
התנועה, צריך לסתום ולהתעלם.
יש עוד כללים כמו עישון ברכב, מרחב רגליים והישענות עם המושב,
אבל הבנתם את הכוונה שלי כשאני מדבר על כללים בלתי כתובים של
נסיעה.
עכשיו אתם יכולים להבין למה כל כך התעצבנתי, כשקרה המקרה הבא.
זה היה לפני חודש, אני נהגתי ומי שאז היתה חברה שלי -מיכל-
ישבה לידי. נסעתי באיילון בנתיב האמצעי במהירות פחות או יותר
סבירה. שיחקתי עם הרדיו וניסיתי למצוא איזה שיר טוב, עד שלבסוף
נעצרתי על 'Paranoid Andriod' של Radiohead. הגברתי את הווליום
והתחלתי לזמזם את השיר. פתאום קרה הדבר שהרתיח אותי. מיכל שלחה
את ידה והנמיכה והנמיכה את הווליום כמעט עד הסוף, ולפני
שהספקתי לשאול אותה מה היא חושבת שהיא עושה, היא פלטה - "תיסע
יותר לאט, אתה נוהג בצורה לא זהירה".
"מה?" הגבתי בכעס והיא המשיכה - "כן, כמעט חתכת את המכונית
הלבנה ההיא!". עכשיו באמת התעצבנתי. צריך להבין שאת זה אומרת
אחת שאין לה רשיון, שנכשלה בשמונה טסטים ועברה תאוריה רק בפעם
הרביעית (!).
הרגשתי את הזעם עולה בי והתכוננתי לצרוח עליה אבל אז נגמר השיר
והתחיל שיר אפילו יותר נפלא - 'Comfortably Numb' של Pink
Floyd.
במקום לצרוח שתקתי והגברתי את הווליום, ואז התרחש מפגן טמטום
נוסף. היא אמרה שהיא שונאת את השיר ושלחה יד לעבר הרדיו. תקעתי
בה מבט זועם והזהרתי אותה שאם היד שלה תיגע ברדיו לא תישאר לה
יד. היא קפאה במקומה לכמה שניות, הביטה בי במבט מבוהל, ואז
החזירה את היד ושאלה בקול רועד - "יובל, מה קרה לך?".
"שתקי" לחשתי, הגברתי את הווליום עד הסוף ונתתי גז.