[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







באגבאסטר יוד
/
פיקא'בר

לשירה






שיר, בלדה, אגדה או סתם חארטה, דובר וסופר ועודנו סובב בכרך
ההומה לימים ושנים,
הסיפור על ליל גשם חורפי ומלוהט, הזיון שלא זויין בפיק אפפ
באר.

הייתי סטודנט שנה שניה לפולקלור כשניגשתי לחקור את פיקא'בר.
מלכתחילה הובהר, סרוס מילים לועזיות Pickup bar,
מועדוני 'תפוס זיון,'  מועדוני  'הרמה' שצצו בתל אביב בתחילתו
של אלפיון.
מועדוני פיק- אפפ-באר'ס.
לך לבית ההוא בקריה רחוקה היה הרמז שקיבלתי מראש החוג,
מהילה,
אישה נאה הו מה נאה,
ואינני מפרט כלל למראותיה, כשהיא בת חמישים לוודאי, וחטובה
חטובה להלל, כמו גם אינני שוטח  את תשוקתיי אליה,
עוד ביחסינו שהלכו ונרקמו בצינעה,
או תשוקות עמיתיי הסטודנטים, אכן חרמנים לשגל,  
כל הללו אינני רושם, פן לכתוב יהיה עלי בדותה אחרת ושונה,
ואני הן אמרתי,
אתחקה בעבודת הגמר, אחקור את פיק'אבר.
אישה כבת שבעים קיבלה את פני בחווילת הדיור המוגן.
שבעים? פאאקקקק!  ויפהיפיהההה!
לא אפרט,
אחרת יהא עלי לרשום עוד בדותה,
התיתכן משיכת צעיר לאישה בגילה שאיננה סטיה?
אה?
מה?
ואני הן באתי לחקור לאחור, עת פעם, בינואר אלפיים חמש,
ההייתה לאמיתה סערה משתוללת בקובת פיק-אפפ- באר,
או רק חארטה מיתוסולוגית, הייתה לא הייתה פיקא'בר.
נכנסתי. פשטתי מעיל, לוגם כוס תה לקוחה ממאה קודמת אולי,
והימים בשנת אלפיים חמישים וארבע שעוד תהייה,
ישבתי מולה מתוח בציפיה, נמנע מלהביט באישה הנאה וביצורי
נשיותה בגלוי, והיא סיפרה. כמו מתמיד השתוקקה לתאר.
קורנת בזיו עלומים שהוסף להילת יופיה הברורה, עת מילת לחש שמעה

באוזנה,
סיסאם היפתחי, מערת אוצרות עלומה, כך אמרתי מולה,
פיק'אבר.
מה היה פיק'אבר, פיקא'בר, פיקא'בר, את מכירה?
היא חייכה.
הייתי שם בלילה הוא, לפני חמישים שנה,
זו הילה? ראש החוג שלך, היא שלחה אותך?
כן. (שוב חייכה) יש צדק בדברה,
יודעת אני וממקור ראשון את השיר, או הבלדה, או סיפור האגדה,
לוודאי ולא חארטה, היה גם היה.
כן, אכן, כך היה הדבר, בלילה ההוא בפיק- אפפ-בר.

ישבו נשים וגברים בדחיסות היא אמרה,
כך ישבו הם ישוב בלילה גשום, מחשבים סיכויי
מישגל כלה והולך בזמן מרוקן.
היו גם אולי שצלחו לוודאי, העלו בשללם רמז סימן לשיגול, מספר
סלולרי דהוי?
לא מיידי, אולי רק מחר,
ורובם הזדיינו באשליות בעיקר,
כיצד יזיינו ממצודם העקר, ולו רק צלמית מלקוח קר,
עצם מושלכת ללילה ניגמר,
הו כן, עוד לילה מר בקובת פיק-אפפ-בר.
הייתי גם אני ישובה באסופה, ואישה, וזה חשוב, היא המספרת לאותה
אגדה ובלדה מושרת, צעירה צעירה לוודאי הייתי אז שם,
בחופשת שיחרור, או בסמוך, וזוכרת אכן צלול וברור לילה שכמעט
נגמר,
לילה בודד בחורף הקר, בפיק-אפפ-באר.
הייתה שעת שתיים של לילה, ואולי כבר ארבע בבוקר, כשגבר נכנס,
התיישב מרוחק, מובדל בפינה.
מבוגר.
מזדקן.
מנותק, לא שייך, מופרש במחוור מגילאי צבא, סטודנטים, ואותם בני
שלושים, כבר כרישי ויורשי אימפריות היי טאק בעייני אלה סביבם,
ובודדים וטועים במידבר של עצמם, וכולם בגילאי ילדיו לוודאי.
כך ישב, ביקש כוס קפה,
הפוך,
הייתכן?
קפה? בפיק אפפ באר?
משהו בו הכעיס. את הגברים כמובן.
אחד, ודווקא חטוב ונאה במיוחד גם ניפנה בגסות וקילס.
היי סבא, אמר,
אתה בכתובת בכלל?
יודע מה זה פיק אפפ באר?
האיש לא הגיב,
והיה זה אז שהבטתי בו באור הקר ועמום שבפיק אפפ באר.
גבר נאה, אמרתי לעצמי, והניתוק הזה, כמו בעולם משלו
והיה לי ברור הוא יודע היטב למה הוא כאן,
אין זה מקרה, הוא בא במיוחד,
לפיק-אפפ-באר,
הטוב והפעיל שבהם שבתל אביב.
אולי הייתי עצמי מנסה פעם אחת בחיי, אך לא העזתי לנסות.
כן, אישה בת תשע-עשרה להרים גבר מבוגר, בפיק-אפפ-באר.
אכן היו בי ובאחרות אני מניחה, רצונות ומחשבות להעזה אולי,
אך כל אלה נמוגו אף ללא איוושה, ואישה צעירה צעירה נכנסה.
פחות מעשרים היה גילה, וכבר כבר היא אישה עצומה.
אלוהית היא היא המילה.
גבוהה, זקורת שדיים פורצים, ותחת, תחת מפוצץ שגם אני כאישה
ניתרווחתי בעיני, בנחירי אפי שרטטו בתגובה לא רצונית ממש.
אלוהים, איזה תחת גבוה, מוצק, מפואר.
נישא ככן ניסוך לתיקרובת אלים בזוג רגליים ארוכות, חטובות,
אלוהיות ממש.
כך, נסיכה, אלילה, אישה טופפת כסוסה אצילה,
אויייייי כה גבוהה.
כמטר שבעים וחמש אמדתי את קומתה,
חסונה, בשלה, בשלה היא המילה, להתעברות לפריון, ללידה!
ובו ברגע ידעתי, גם אני, כאישה, נמשכת לנשיותה.
לבושה שמלה הדוקה באדום היא היתה.
כאישה, ידעתי היא ללא מאומה תחתה.
שמלה של עירום ללא תחתונים וחזייה,
נסגרת באחורי העורף, פוערת חללי בתי שחיה כפרוזדורים מזמינים
לחמוקי חזה הגבוהים והבוהקים.
כך היא עמדה,
מעיפה מבט,
שאיננו בוחן מהי הסחורה, אלא מאשרר לעצמה היותה במרכז הבטה,
וטפפה אל עבר הבר, ישובה על כיסא מוגבה,
כן,
מהסוג שמוצאים בפיק-אפפ-בר'ס.
הרחש, הלחש והתנועה, השתלהבו מיד, כשגבר אחר גבר ניסה וחצה את
קו הקירבה,
הו אלוהי הגברים חדודי האיבר,
אותו מבט נואש ומתחנן על פניהם,
מבט זכר שעוקר מאלימותו הכבושה, ועכשיו איננו אלא פתי מאמין
לכל דבר.
וגם ואכן חי נפשי, מבטי נשים שכמותי נהדקו בערגה לגיזרתה
הדשנה.
ככה בלילה דחוס ומחוסך וללא הצלחה עד עתה,
בלילה ההוא בפיק-אפפ-באר ניתאנקה אנקה געושה.
אויייי לזיין, להרים אותך,
פוופפפפ!
לו זכיתי לדפוק אחת שכמותה,
להרים ולדפוק ולדפוק אותך,
ככה ישר, וחזק,
בפיק-אפפ'ס-באר.
בפיק-אפפ-בר.
כבר היה מאוחר.
הנערה גמעה טקילה אחת, או שניה,
אולי מוקפצת, ואולי הייתה זו וודקה קפואה, כשגופה החל להגיב
לאו דווקא למבטי החשיקה אותם דחתה, אלא ולוודאי ללחני המוסיקה
שהיתנגנה.
תנועותיה גברו,
ולפתע הטילה ראשה לאחור, ליאקי הברמן, (הוא גם הבעלים)
יש את Bkack Velvet? שאלה,
ואני בחנתי את גיזרתה, באותה הטיית גוף מתוחה וקשותה, בשדיה
שניזדקרו מוצקים וגמישים,
אלאנה מיילס, יש לך?
כזמרת קברטים ברלינאית אולי נראתה, ויאקי נשף מיד, וכמעט
בעלבון,
כפסנתרן קברטים סדוק ונאמן לגבירתו,
בוודאי,
ושם בנגן המשוכלל  דיסק בפלאיי מסונכרן לאור ועשן,
כך בלילה דחוס וגשום, ליל חורף של ינואר,
בפיק אפפ באר.





היא החלה,
לאט,
נעה ומתנועעת.
נוטשת את המושב, נדה ונודדת למרכז הדחוס, נעה בקצב, במה שברור
שאצלה מלידה,
כאפריקאית בתיפוף תופי טם טם של קרב ומלחמה?
היא היא הפרס לכובש לו יכבשה?
כברזילאית בקרנבל זיוני חשוף?
כישראלית אמיתית במיטבה?
האם זה חשוב כלל למי נדמתה? הן הייתה היא רק היא והיא עצמה
לבדה בוואקום דחוס שפעל כמגנט בפיק אפפ באר.
נעה, רוקדת בתנועות מינוריות של עוצמה גדולה גדולה,
היא נעה ורקדה, וכיסאות נתרווחו לאחור,
לאפשר לה מרחב,
וכבר רוקדת אישה יפהיפיה בפיק אפפ באר, רוקדת לבדה,
כמו מעולם היא שם, ולא היה פיק אפפ באר לפני ובילתה,
מפזרת ניחוח פרומוני ארוטיקה מישגל ומישכב מלוא החדר הצפוף,
קובת פיק אפפ באר.
אולי עכשיו ההזדמנות שעטו לעברה מתפרצים כפרי הבר גברי
פיקא'בר,
בעוצמה של פרי הרבעה, והיא קיבלתם לחולל אל מולה, אלא שלא
ליותר מכך.
כן, היה זה אותו הצעיר הנאה, המקלס מלפני כן, הוא שהתקרב מעט
יותר,
נוגע בה בנדמה לכמעט חביקה,
לא יותר, רק מרמז במרוחק כיצד היו ידיו חופרות בשמלתה וגופה ,
לו הניחה לו לחרוש בעגלתה הבשומה.
וחישמול של ייחום עלה ונשם,
נהמו צפופים הצופים באנקת תשוקה ייחומה, כך איש ואישה,
איש את איש, ואישה לרעותה, יד כל בכולם והכל בכל, ואותה, היא
הראשונה, להרטיטה בשיגול של זימה,
בפיק אפפ באר.
היה זה אז שהבטתי לפינה המרוחקת,
לאותו גבר שכבר נשכח,
ראיתיו מביט, נינוח, הכיצד?
ואיננו מצטרף.
מיוסר?
מתאבל בקינה על ימיו שחלפו?
שאיננו שייך לנעשה בפיק אפפ באר'ס?
הייתה כאן סתירה שלא ירדתי לפישרה!
הוא כאן. זה שלו הנעשה בבאר המיוחם.
כך לשניה ושבתי בעיני למעגל, עומדת כמו אחרות ואחרים זה אך
וכבר מתנועעים במיקצב,
כמתופפים על חזה ומחיאות כף כלהקה או מקהלה בהזיה,
באקסטזה ממש,
כך, במיקצב,
לזיין
לזיין
ללזיין אותך.
לזיין אישה,
לזיין אותך ככה,
פה, ככה פה, וישר!
לזיין את כולך בפיק'אבר!
פיק'א'בררררררר
פיקאא'ברררררר
פיקאאא'בררררר!
הלהט עלה ועלה, גופות התנוצצו בזיעה, והן היה זה כאמור הו לילה
מה קר!
הו הלהט שגעש בפיק אפפ בר.
ליטפה עצמה אישה צעירה בהיתנועעה, הו, מה יפה הייתה
בהתלטפותה.
וליטפה את עצמה בעומקן של תנועות כשרקדה, מביאה את הסובבים
לביאה בטוחה!
והיו אלה הנשים שגנחו ראשונה,
גמרו בתחתוניהן הלחים לעייפה,
מעלות ריחות כוס לוהטים בציפה,
מרחיבי נחירי גברים לרווחה, כסוסים צוהלים לייחמת הרבעה,
הו, אוייייי, לחיישה, אנקה, או צריחה,
מי יזכה, מי יזכה כשהיא תיפרק,
לקחתה על זרועות למיקדש המיוחל.
המיקדש?
הא? לא ידעתם?
השרותים!
הן כך זה היה בתחילת האלפיון, גבר נצרך לתחתוני בוקסר לייצור
זיקפה, כמו היה בבד המטופש לעוררו בוויגרה שדופה,
ואת ייחמתו היה פורק בנועז ובמיוחל בשדות מרחבי המישגל.
חצרות אחוריי מועדוני הסקס בעיר הגדולה,
אכן החמים שבזיונים נערכו וכבר ליכדי אייקונ'ס וטכס ממש בביום
מדוייק בהפקה תאטרלית מוחצנת לפרט ופרט,
במיוחד במיוחד בהם שבבפיק אפפ באר'ס.
פיקא'בברררר
פיקא'בברררר
פיקא'בררררר
התנועעו גופות, והאישה אכן הגיעה לפורקן.
רוטטת באביונה כבירה,
מחניקה קול גניחה עצורה, וגומרת  וגומרת ללא סוף וקצה ואחרית,
כמו אין מחר.
אוייי,
קרא אותו צעיר והתקרב לעברה.
היא רק התנשמה,
חומקת בגמישות מידו הנשלחת,
וכמו עושה דרכה ליציאה!
מה? איש לא יבעלה?
והשרותים?
היא צעדה, נעה ביצוריה, שימלה ללא כלום מתחתה, ותחת מרהיב
התנגן תחתה,
כך כמו היא עדיין טופפת ורוקדת בייחמה ניפנתה לפתע והתיישבה.
סחוטה.
לצידו של הגבר הזר.
דממה השתררה, והגבר שאור ספוט מדוייק שהואר מבמת התפאורה האיר
את פניו והיזדהר לעברה.
קורא למלצרית שלוודאי הבנתם,
אני זו הייתה,
וכשקרבתי אמר בחיוך סולידי ומאופק,
עוד הפוך. בבקשה.
ונסוב לעברה כמו אומר לנשקה וניחם ממחווה כה גלוי,
והדממה נותרה.
הבאתי לזוג את ההזמנה.
הגבר נטל כפית סוכר אחת.
ורגלי כמעט קרסו ופקעו על עומדי לצידם.
נתן כפית יחידה, מדודה, מדוייקת, לסיפלה, והקריבו מהלך כלום
לעברה,
בתנועה שגורה.
כזו שמתמיד הן נעשתה ומאז ומיכבר נעשית ביניהם בהרמוניה
דקיקה.
רק תנועת יד וכבר היה נתון בשפת גופו לאהובותו היחידה.
זו ניתרפקה בלא יותר מסנטר לכתיפו, הגם שלא הייתה רחבה
במיוחד.
נינוחה הייתה האשה בעגינתה בנמל מבטחה, לגבר שלצידה.
כך ניתבהר באולם לכולם,
הוא, הזר, המנוכר, הוא שלה.
הוא ישאנה לשרותים למישגל, עברה נהמה בקהל,
והשניים לאחר שכילו פעמיים הפוך במתינות,
כמו היו בברלין או וינה במאות קודמות של שנים רחוקות,
קמו ויצאו ונעלמו בחשיכה.
וברור שלא לשרותים מדיפי צחנת ניחוח מוטעה ומטעה של תרסיסי
טיהור אויר קר שאיננו אלא זימה.
פאאאקקקקקקק!
פאק פיקק אפפ באר, סינן הצעיר המקלס
ונדהם.
ורק אז נשתלחה מהומת מחי כף מסביב.
בקצב אחד ויחיד,
הוא הקצב מאז, כמו רקדה שם תמיד, אישה אלילה לאישה ואהובה
לעיני גברים ונשים החומדים את להטה.
ולא לבד הייתה, היו הם שניהם מלכתחילה.
בפיק-אפפ-בר.

היא הששתקה.
ואני קרבתי ללא עצירה,
גחנתי ונשקתיה על שפתיה שעוד היו סדוקות רק מעט,
זו את, את אישה,
אמרתי מכושף.
זו את שרקדת בשימלה אדומה ערומה כמו שקופה בלילה חורפי בפיק
אפפ באר!
היא חייכה.
הילה, מרהיבה נכון? אהבתכם כבר הבכירה, היא שלחתך אלי לאישור
ולחתימה?
הילה?
ראש החוג שלך טפשון אלא מה, הילה אהובתך שכבר שנים מתחננת לי
לפרסם את סיפור הלילה שלאחריו נולדה.
אז לך לבתי אהובתך וכתבו את הסיפור כפי שהיה,
ללא האגדה.
וזה פיקא'בר,
היא אמרה, קורנת ויפהייפיה.
כששרו בקצב, זה נשמע
פיק'אבר
פיקא'בר
פיקא'בר,
יש יותר קצב בפיק'אבר
כשאתה בתנועה.
כן אמרתי, זה ככה, פיקא'בר.

היא שוב חייכה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה רק אני?
או שאני באמת
גאון בכתיבת
סלוגנים!



סרן בנימין
גלעד, נסחף קצת
אבל לא מגזים
אולי קצת הוזה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/12/04 19:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
באגבאסטר יוד

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה