אני יודעת שרבים מכם שמעו את הסיפור הזה. וגם אתם אהבתם אותו
כ"כ..התרגשתם יחד איתי. הוא סופר בחיוך, הייתי כולי מלאת גאווה
על כמה שהוא אוהב אותי, על כמה אומץ היה לי...כמה ישירות...
חוויה בלתי נשכחת. אהבה כזאת כמו שרק נסיכות זוכות. אבל זהו
ניסיון לספר אותו בצורה שונה. לשם שינוי את כל האמת... כולל
המחשבות שלי. המחשבות שלו כשהוא סיפר לי איך הרגיש קצת באיחור.
שילבתי אותם במקום המתאים בזמן, בסיפור.
לקח לי הרבה אומץ לעשות את זה כי בניגוד למה שאתם חושבים
כשתקראו את כל האמת רק תעריכו את האהבה שלו יותר. רק את שלו...
אותה אחת שלא הערכתי מעולם.
שנינו כמו פיטרפן כשזה קשור לאהבה...אותה חוקיות. לא רוצים
להרפות, לא רוצים לגדול, להשאר באושר הרגעי ששנינו מודעים
שסופו להסתיים. אבל הוא הרבה יותר דומה לפיטר פן - האהבה שלו
נצחית... ושלי? סתם היאחזות בעבר בצורה נורא ילדותית. אני רואה
את כל האנשים שמכירים אותי מהנהנים. אני יודעת, נורא טיפיקאלי
לעצמי...
אני יודעת שלא הגיע לי האהבה הזאת...אפילו 3 שנים אח"כ היא
עדיין לא מגיעה. יש לך תכונה אחת שהלוואי שהייתי מאמצת...תסביר
לי לעזאזל, תלמד אותי...לאהוב באמת...
אני מצטערת...וזה לא סתם עוד משפט שלי... ואני מרגישה מחוייבת
לאמת, עם כמה שהיא מציירת אותי רע, בדיוק את התמונה האמיתית של
מה אני. כי אפילו עכשיו...אחרי הכל...כשאני כ"כ
מתגעגעת...אליך...אל האהבה שלך... ללהיות איתך...איך שרק אתה
יודע לגעת בי...לרפרף עם היד על גוף שלי... אפילו עכשיו,כשאני
כ"כ רוצה לחזור אליך...זה בא מהמקום הכי אגואיסטי שיש.
כי עשית לי טוב. כי אהבת כ"כ. כי עכשיו קצת בודד לי ובכלל...לא
מצאתי מישהו שיאהב אותי כמו שעשית אתה.
זה זכותך לשנוא אותי. אין אדם שלא היה שונא. אז אולי תקיים כבר
את הזכויות שלך?
כמו פיטרפן אתה...כמו ילד קטן...כמו אותו רוך שקראת לי
טולי...כשהיית בטוח שבגלל האהבה שלך אני אהיה שלך. אותה
ילדותיות... אותה ניצחיות...
וכשוונדי הופכת לקפטן הוק זה קרב בו אתה לא יכול לנצח. |
