גלים של עשן
ממלאים אותי
בריח העור של מעילך
כשאתה שוכב שם לצידי
ומשלב זהב בשביל שערותייך
שקט אתה כל כך
וכשנשימתך גוברת עלייך
משב רוח
מבעד לסורגיי החלון
מנתב דרכו אליי
וריח גופך
מוצא דרכו לאפי
ואתה, אתה
ואתה שוכב בתוכי
אחוז בידי
אל תרפה אותה לעולם
וידייך המלטפות את עומקיי נשמתי
לא ידעו את כולם
הרגשה מוכרת
ואם זאת כה שונה
את עולמי הקטן
חובקת
וכשהלילה עוד צעיר
והירח מלא
לאחוז בך את כל עולמי ממלא
עיניים יודעות
ואם זאת לא פצעת מילה
עיניים שומעות
אני אוהבת אותך

מוקדש לך ווצ'יק