הרגעים השבירים הללו
כשאנו יושבים בחשכת האולם
אנו מחזיקים אותם בזהירות
של כלי חרסינה עדינים למגע
משאירים עליהם את טביעות אצבעותינו
כל כך פריכים
מתחילים להתפורר
בין המעברים
מעל היציעים
שומעים כיסאות חורקים בשורות
כשמשבים קרים של הבנת פתאום
נוחתים עלינו באקראי
המסך עולה לפתע
הבזק ברק בשנייה חטופה
מאיר בחיוורון
פנינו יחפים בינות לתפאורה.
מנסים להקשיב לקולות
אבל כבר יודעים,
לא תהייה מערכה שנייה
נצא נכונים מהאולם
ושברים של הזמן בידינו.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.