אל תכעסי עלי,
אני בן אדם קטן מדי כדי לראות אותך ברגעייך הקשים.
אל תנטרי לי טינה,
היה לי קשה עם זה' לא באתי לבקר, אבל היה לי הרבה יותר קשה
לראות אותך!
ועכשיו כשהלכת, אני ידעתי שזה יקרה, רגשות האשם חונקים אותי.
לא היית שנה בבית, ובשנה הזאת פעם אחת באתי לבקר אותך, אבל
פשוט לא יכולתי לבוא אליך ולראות אותך גוססת, העדפתי לזכור
אותך כשאת עדיין בבית, במיטה שלך.
אני הרבה זוכרת שהיית קוראת לי מהקומה הראשונה, ואני הייתי
בקומה השנייה, היית מורידה אותי עד למטה כדי לשאול אותי מה
השעה? או אם אמא בבית?
אפילו בלוויה שלך לא הייתי! וכל כך רציתי להיות, אבל אני טיפשה
מדי כדי להבין מה חשוב באמת!
האם אי פעם תסלחי לי? |
