ורק אל אותו הדוקטור
לא אהבתי לחזור.
ורק אל הרופא ההוא לא היתה לי סבלנות,
ולא היה כוח
כי הוא תמיד היה משיב אותי
אל המקום שרציתי לשכוח.
והייתי מכינה את נפשי לרשמיו הרעים,
כדי שאוכל לשמוח
אם יגיד שהוטב
והייתי בוחנת את פניו הקרים
ואת הבעת עיניו,
והייתי מאזינה לו,
ובקשב רב---
ולאחר שהיה מתאר ממצאיו
ביבשותו האופיינית והמוכרת
הייתי בהססנותי שואלת מיד
אם ניתן לשפר בדרך כזו או אחרת
(או אולי, לפחות, בעתיד לטפל)---
וכל רעיון שניחם אותי
הוא תמיד היה מבטל
---
ורק אל אותו הדוקטור
לא רציתי לחזור אף-פעם,
כי הוא היה זה שעוקר ממני
את כל מה שהצמחתי
ואת כל מה ששמחתי,
והיה לו מעין כשרון,
לגרום לי לחשוב
ולחשוב
עד שלא הייתי יכולה
אפילו לישון. |
