בקיום העלוב שלי
בד' אמותיי,
סמים נראים לפתע כאופציה
מושכים את עיניי.
חיים עלובים, ריקים מתוכן
שקרים שקרים לכל עבר,
הרס עצמי מהדהד
מתקלף מקירות החדר.
ואני כמו הסמל
של הנחש המחזיק את זנבו בפיו,
נושכת, מכישה, הורסת
תוכי, נשמתי - הכל מכאיב.
חדר ריק ואפור, יחפה
ועל הריצפה שברי זכוכית מנצנצים
רגליי, ידיי, עיניי שרוטות
לנשמתי, לסיום, הם בהבטחה קורצים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.