החלטתי שאני אשאל אותו בפעם הבאה שנפגש. הלכנו לאכול משהו,
ואחר כך עלינו אליו הביתה כדי לראות את התוכנית.
הוא אמר: "נכבה את המוסיקה, נראה את זה, ונחזור למוסיקה".
אני שמעתי: נכבה את המוסיקה, נעשה את זה, נחזור למוסיקה.
בכל אופן עניתי "בסדר".
כשהוא כיבה את המוסיקה שאלתי אותו למה חייבים לכבות את המוסיקה
כשעושים את זה?
הוא ענה שהמוסיקה מפריעה לשמוע את הטלויזיה. הבנתי, כנראה
הייתי בראש אחר...
בתוכנית היה קטע שבו אסי אמר לדנה שהוא אוהב אותה, החזרנו
אחורה כדי לראות את זה שוב, הוא הסתכל לי בעיניים והסביר שזה
דבר לא קל להגיד, תשמעי איך הוא אומר לה: "אני אוהב אותך".
חשבתי שהוא רומז משהו.
אחר כך שוב שמעתי בואי נעשה את זה, ושוב עניתי "בסדר", אבל הוא
שמע "נס" והכין לשנינו. "כמה סוכר?" אני עוד בהלם מכל
ההתפתחות.
שתינו והקשבנו למוסיקה.
"אנחנו ממש מסטולים, אבל לשנינו אין בעייה לצאת מזה בשנייה,
וזו תכונה שיש רק לאנשים מיוחדים, זה אומר שאני מיוחד".
הסכמתי איתו ואמרתי: "אתה באמת מיוחד"
והוא ענה: "גם את מאוד מיוחדת, את בעצם הבן-אדם הכי מיוחד
שפגשתי בחיים"
"באמת?" משכתי את הרגע
"את צוחקת עליי? את המצאת את המילה - מיוחד"
"תודה", חייכתי, ואחרי כמה דקות אמרתי לו: "חשבת פעם למה לא
יצא מהקשר שלנו משהו מעבר?"
הוא ענה: "לא חשבתי, אבל זו שיחה כבדה מידי, אולי עכשיו זה לא
זמן טוב לדבר על דברים כאלה"
"לדעתי תמיד זה זמן טוב"
"פעם זה לא התאים לי, ואחר-כך כבר לא חשבתי על זה"
"ומה אתה חושב עכשיו?", התעקשתי.
"אני לא יודע".
נישקתי אותו על הלחי והלכתי. לדעתי הוא הבין את הכוונה.