זה כמו לטפס על סולם, רק שכל צעד למעלה לוקח אותי שניים למטה
ועדיין אני מרגישה כאילו אני תקועה במקום אחד
יש בי ציפייה אבל היא כל כך רחוקה
מה יהיה איתי ומה נהיה

אני מנסה להבין מה זה בדיוק שאני מרגישה שגורם לבפנים להתהפך
ולוחץ חזק חזק על הלב עד כדי כאב.

זה אתה שבראש היה
ובראש עדיין נמצא,
יושב בפינה ובודק מדי שעה אם אני עדיין זוכרת, עדיין אוהבת,
עדיין כואבת

וכל דמעה שזולגת אני מרגישה כאליו מאות יורדות איתה
אך הפנים יבשות והעיניים לא דומעות
לקחת ממני כל הרגשה
והחלפת אותה בנשמה שלך