קראתי שירים על אהבה
על כאב קינאה אכזבה
עלי עלייך ועליו
שירי אביב וסתיו
שירים בחריזה
(כמו זה למשל)
גם שירים נטולי משקל
שנצעקו לדף כדי לומר
תראו אני קיים
אני כואב אני עולם
קראתי ולא הבנתי כלום
הצצתי ולא ראיתי מאום
מילים מונחות על דף
אותיות שאין בהן ממש.

רק כשאני קשוב לעינייך
חושב קולך
מנגינת היותך,
אני יכול לקרוא ולהבין
שאת, את מעבר למילים
את הכאב, את השמחה, את הצער
את הגעגוע את הנתינה
את השקט
וכן -
את גם הצעקה.

אין משורר, אין מילים, אין דף
שיכולים לכתוב אותך (בשבילי)
ממש.