רוח שמים נסוגה ממעל.
קרני השמש עוזבות את עיני.
הים נסוג, הכרמים בוסרים,
עיניי דומעות, דמעות השורפות את גופי.
ריח החיים, חונק את גופי,
רוצה לצאת, לפרוץ מתוכי,
אך הגלים גבהים עד קומת העננים.
והלב דועך אל תוך הנשמה - שנשרפת בתוכה,
נפשי נסוגה מליבי.
החיים רודפים את כוחי,
אך כוחי אוזל בתוכי.
האוויר נושף בעורפי,
גורם ללבי לרגוע מעט,
עיני שוקטות אל מול גלי העתיד,
ואולי כוחי יגבר מעט.
סביבי גועש וליבי שוקט,
שונא את כל הכאב,
אך ממריא אל צמרות העצים.
רוח שמים נסוגה ממעל.
קרני השמש עוזבות את עיניי.
הים נסוג, הכרמים בוסרים,
עיני דומעות, דמעות השורפות את גופי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.