כולכם  הדיוטים טיפשים ומטומטמים. אתם באמת ובתמים חושבים
שלאלוהים אכפת מכם, ושאם תמשיכו להתפלל אליו  כל כך חזק הוא
יקשיב לכם? היכן היה בכל הפעמים האחרונות שהתפללתם אליו,  האם
הקשיב אליכם, האם שמע? האם משהו השתנה בחייכם העלובים, חסרי
המשמעות? ואתם מטומטמים חסרי בינה ותבונה תמשיכו למרות הכל
לבקר אותו בבית התפילה המזוגג שלכם  כמו עכברים מסוממים תמשיכו
להעלות קטורת ואולי קורבנות, להתפלל וליבב ולבקש רחמים. האם לא
הגיע הזמן...

אדי המשיך בכתיבתו, לשונו הורדרדה דחוקה כלפי חוץ מתוך המאמץ
האדיר.  מרוכז מאוד בעצמו, לא שמע אפילו את  צעדיה של  אימו
שנעמדה מאחורי דלת חדרו.
"א ד י."
אדי קפץ ממקומו כנשוך נחש , הזדקף וענה  לאחר שנשימתו חזרה
אליו.
"כן אימא."
"הכל בסדר חמוד שלי?"
"הכל בסדר גמור."
"גמרת כבר להכין שיעורים?"
"אני עוד מעט מסיים, אימא."
"יופי, רוצה כוס חלב ועוגה, שאכין לך?"
"כן, אימא, עוד חמש דקות."
אדי המשיך בכתיבתו. משרבט אותיות על פני הדף הלבן בכתב יד
ילדותי, שהיה נהיר רק לו. הוא עוד ישנה את העולם חשב בליבו עת
הזדקף, נקש רגליו לאות שסיים, והלך לחדר המגורים לקבל את המענק
היומי שלו, כוס חלב חם וחתיכת עוגת שטרודל.

ימים יגידו אם לחלומותיו תהיה איזו שהיא השפעה על העולם ובני
האדם החיים בו. הרי אף פעם אי אפשר לדעת. יש חלומות ילדות
שמתגשמים. אחרים נשארים בגדר שרבוט על פני דף לבן. חבל שאי
אפשר לדעת מראש אילו  רעיונות ראויים לטיפוח, אילו צפויים
להגשמה, ואילו חייבים השמדה לפני שיהרסו את העולם כפי שאנחנו
מכירים אותו.