ענבל פלדמן / הורוד דעך |
לפני ואחרי.
לפני
חצי שנה
קוראת דברים
איזה רגשות חזקים, רגשות של הדלקות.
רגשות של התחלה מתוקה
כל כך חדים ויפים.
כל כך טהורים ונקיים.
מלאי תקווה ובטחון כמעט מופרז.
כלפיך.
כלפי מי שחשבתי שאתה.
אחרי
נסעתי אליך
חציתי יבשה
טיילתי איתך
היינו צמודים כל כך צמודים.
כמו שמעולם לא נצמדתי לבחור
במשך חודשיים תמימים.
כבר בהתחלה
התנפצו אשליות מיותרות
סירבתי להאמין
והמשכנו ביחד.
ובכל זאת אוהבים.
והפגמים התחילו לצוץ
הפגמים שלך
הפגמים שלי
מריבות על שליטה.
מריבות על אהבה.
אנוכיות שלי ושלך
הנאה וכעס ביחד
אלימות ורכות
בכי וצחוק.
והכרות עמוקה מאוד...
הורוד דעך
האפור והצהוב והבלגן והשחור נכנסו
והתערבבו לי והתיצבו במקום אחד
שנקרא האישיות שלך
ונקרא האישיות שלי.
לא יכולים ביחד וגם לא בנפרד.
והגיע הזמן לעזוב.
קיבלתי את התשובה שלי
לא מתחרטת על כלום
אבל גם לא מתגעגעת כמו פעם
כשעוד היית חלום מתוק.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|