למה,
הילדה, שחזרה מהגן,
לא תשוב לאימה, היא לא כאן?
למה,
התינוק, שנולד לא מכבר,
לא יחווה אהבה, את חייו הוא גמר?
למה,
החייל עם מדי הצבא,
לא ישוב לחברתו, יושבת ומצפה?
למה,
האם, שבנה לא ישוב,
לא תפסיק לבכות, השאר לא חשוב?
ועדיין ממשיך ההרג והכאב,
ושוב נמשך הסבל,
והוא עדיין יושב וחושב,
מדוע חי באבל?
והם חייהם ממשיכים, כתמיד,
לא מרגישים במוות,
שנושף בעורפם, כנמר קטלני,
הוא כבר שבוע,
שקט.
למה,
החיים ממשיכים כדרכם,
לא מפסיקים מלכת, הם שם?
למה,
המוות לא מפסיק להכות,
לא מבדיל בין הורים, ילדים, תינוקות?
למה,
האבלים לא מפסיקים את אבלם,
לא יודעים כי אני עוד מתאבלת איתם?
למה,
השלום לא דופק בדלתינו,
לא מרגיש בכאב, לא בא אלינו?
ועדיין ממשיך ההרג והכאב,
ושוב נמשך הסבל,
והוא עדיין יושב וחושב,
מדוע חי באבל?
והם חייהם ממשיכים, כתמיד,
לא מרגישים במוות,
שנושף בעורפם, כנמר קטלני,
הוא כבר שבע,
שקט.
©PeTeL |