מתוך הכתום הבוהק
עשן פתלתל וסמיך בוקע
אני מתגעגע
כשאני כאן אני מתגעגע לשם
כשאני שם אני מתגעגע לכאן
כשאני איתה אני מתגעגע אליו
כשאני איתו אני מתגעגע לאחר או אליה
בכל רגע שעובר
בכל צעד שאני פוסע
אני מתגעגע
כמו פושע מחזיר את הזמן לאחור
גונב זמן מזמן אחר מזמן
יונה אמרה
"אדם יכול להיות בשני מקומות
אחד בעבר אחד בהווה
אחד אצל אחר אחד אצל עצמו"
איך היה לו הייתי במקומו?
לא יודע למה בדיוק אני מתגעגע
חברים שהיו לצידי ואינם
אחת בניו יורק אחת בסן פרנסיסקו
אחת בהודו אחת בסרט
אחת נהיתה מוארת אחת נהיתה אחרת
איפה כל החברים שלי
"איפה כל החפצים שלי
שם אחד ריח מין ישן"
אז אולי אני לעולם רק אחד
ואף פעם לא אהיה באמת שניים
כמו יונה אני בזמן לבד
אבל בתוך כל הבלגן הקטן
יש רגע של שקט
רגע טהור של חסד עד
ואני חי את הרגע בלבד
ומזדכך
עד שמשהו בליבי עמוק נוגע
מה זה בדיוק אני לא יודע
מתוך הכתום הבוהק
עשן פתלתל וסמיך בוקע
ואני מתגעגע.

הציטוטים מתוך שיריה של יונה וולך
"אם תלך למסע אל אס די"
"ההכרה שלי נמוגה"