יעקב חלומים היה שר אוצר בממשלת ישראל. יעקב חלומים, השר
לשעבר, נעלם. כמעט ואין איש שזוכר את עובדת קיומו של האיש.
הרשומות פוסחות עליו דרך קבע. זמן כה רב עבר מאז שעין הציבור
כוונה לעברו עד שלא ניתן יותר להתחקות אחר עקבותיו.

עובדת קיומו התעוררה לחיים באופן מפתיע בעת שחלמתי. זה היה
לפני שבועות מספר. שיחקתי שח נגד הספר. הפסדתי. אני שונא
להפסיד בשח, עד כדי כך שכמעט ואיני משחק שח בעולם הגשמי. שנאתי
להפסיד גם לספר וכלל לא היה משנה לי שזה רק חלום. רציתי לרטש
את הספר האומלל מחמת זעמי. "שיחקת היטב בהתחשב בעובדה שאני
רב-אמן. אין ספק שעוד יעלה בידך לנצח אותי.", ניסה הספר
לפייסני. "אני מזמין אותך לעימות חוזר, הפעם אני בוחר במשחק.
נתחרה ב"מלך הטריוויה", אני בלתי מנוצח, צפה פגיעה". להרבות
דיוק, יש לציין שבחרתי בתקנון "נוק-אאוט טריוויה", ראשון שעונה
נכון  מנצח, אם הראשון שעונה טועה, השני צריך לענות בתוך דקה.
המנחה: "הקטגוריה היא: שרים בממשלות ישראל. התשובה היא: הוא
היה שר האוצר בממשלת שמיר שיזם את "חוק השבחת מניות" שנודע בפי
העם כ"חוק לניירות-הערך חסרי הערך" . לא ידעתי את השאלה. "מיהו
משה נסים?", ניחשתי. "השאלה אינה נכונה. עכשיו לספר יש דקה
תמימה לשאול את השאלה הנכונה". הספר לא מיהר לענות. הוא דפדף
במהירות והוציא אותי אגב כך מדעתי. לבסוף עם תום הזמן שאל:
"מיהו יעקוב חלומים?" "השאלה נכונה, ויש לנו מלך חדש!", התלהב
המנחה. "אני לא מאמין! אקרע אותך דף אחר דף, נבל!", שאגתי,
ונטשתי את הסיוט.

התעוררתי, בוש ונכלם מן ההפסד המבזה, וחשבתי, "איני זוכר שהיה
איש כזה. ראוי לחקור את העניין. ייתכן וניתן לפסול את התשובה
ולדרוש עימות חוזר". בבדיקה חטופה באנציקלופדיה הביתית שלי לא
נמצא כל אזכור לאיש. חיפוש באתרי הממשלה ובמנועים שונים לא
הניב ממצאים.

בכל זאת לא הסתפקתי בנסיון זה, אלא החלטתי להעמיק ולחקור.
פניתי למערכת "מלך הטריוויה" בבקשה שיספקו לי את כל המידע שיש
ברשותם בנוגע ליעקב חלומים. המערכת השיבה שאין לה אף שמץ של
מושג מי האיש.
 
פניתי אל ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר, באותו עניין. הואיל
ולוח הזמנים של האיש לא צפוף כבעבר הוא ניאות להשיב לי בקצרה
על בקשתי. "יעקוב חלומים? אודה ואתוודה שזכרוני אינו מה שהיה,
יכול להיות ששכחתי. אההה, בעצם, אני זוכר משהו, הוא היה
מהליברלים. בזמן ההוא תיק האוצר היה תיק שמור בשבילם. האמת, אף
פעם לא ראיתי בהם שותפים מלאים בליכוד. בשבילי הליכוד האמיתי
זה אנשי החירות. ליברלים זה צפרדע שנאלצנו לבלוע. אז לא ממש
התעניינתי אם זה ליברל כזה או אחר שמחזיק בתיק הזה, כולם אותו
דבר, חה חה. אני רק יכול להציע לך שתשאל את השגריר, את מאה
אנשים. הוא הכיר את יעקוב חלומים היטב".

יצרתי קשר עם כמה מותיקי הליברלים, חבריו של יעקב חלומים בעולם
הפוליטי של התקופה ההיא. למרבה ההפתעה הם לא יכלו להוסיף הרבה
למידע שסיפק לי שמיר. כולם הביעו מן תחושה כזאת, שחלומים לא
היה ממש אחד משלהם וכולם הצביעו לעבר איש אחד שמכיר את חלומים
טוב מכולם, השגריר מאה אנשים.
 
נראה שמסתורין רב אופף את האיש שמכיר את יעקוב חלומים טוב
מכולם. אף שהוא נושא בתואר "שגריר" מאז שכולם זוכרים אותו, איש
לא יודע מה משגרר השגריר מאה אנשים.  גם אם הוא מסתורי לא פחות
מן השר לשעבר, לשגריר לפחות יש כתובת ללשכתו שמופיעה ב"מהדורה
הבלתי נגמרת של דפי זהב", שמעולם לא הודפסה משום שאינה נגמרת
לעולם, אך מופיעה באתר המקוון של "דפי זהב". תחת הערך
"שגרירים", נתקלתי במודעה יחידה: "מאה אנשים, שגריר. אין
מזכירה, אין פקס, נא לשלוח גלויות בלבד." . שלחתי ללשכת השגריר
גלויה ובה בקשה למידע בנוגע ליעקב חלומים. כעבור מספר ימים,
קיבלתי מברק בהול מלשכת השגריר, "נא סור ללשכתי. בהקדם.", וכך
עשיתי.
 
לשכתו של השגריר ממוקמת בלב רמת גן, בקומה 18 של בניין משרדים
נאה ומטופח אך צנוע. עליתי במעלית וחיש הגעתי אל פתח לשכתו של
השגריר. הפעלתי את הזמזם. "נא היכנס", אמר הקול. פתחתי הדלת
וצעדתי פנימה. עמדתי בתוך חדר המתנה צר. בפינה עמד דלי להכלת
מטריות, מעליו לוח עץ בעל שלושה ווים ושלט המורה: "נא לתלות
מעילים וכובעים". בצד החדר דלפק מזכירה לא מאויש ומולי נראתה
דלת הכניסה למשרדו של השגריר. "נא היכנס", הורה השגריר דרך
האינטרקום. נכנסתי אל המשרד. מולי ישב השגריר. התקרבתי,
בירכתיו לשלום ולחצנו ידיים. "שלום רב. נא שב. התכבדנה מן
התה". שני ספלי תה היו מונחים בהתאמה למקום ישיבתנו. במרכז
השולחן עמד קנקן תה מהביל. מזגתי ממנו לשגריר ולי. התחלנו
בשיחה.
השגריר: "פנית אלי בעניין מר חלומים. איך אוכל לעזור לך?"
אני: "באפשרותך לספר לי קצת על טיב ההיכרות שלך עם האדון?"
השגריר: "באפשרותי. יעקוב היה חבר קרוב שלי. אתן לך דוגמא,
מעטים עד מאוד הם האנשים שרשאים לקרוא לי בשם המקוצר שלי,
ויעקוב היה אחד מהם. הוא ואשתי לבדם."
אני: "מהוא השם המקוצר שלך?"
השגריר: "מאה איש."
אני: "מניין קיבלת את השם הזה?"
קול צועק מבעד לחלון: "השגריר לא יענה על שאלות אשיות. נא
להתמקד בנושא הפגישה."
אני: "מה תוכל לספר לי עליו. האם אתה מכיר את תולדות חייו?"
השגריר: "לא ידוע לי הרבה על קורותיו לפני שנפגשנו. הוא לא נהג
להרחיב בדיבור על עצמו. ידוע לי שמר חלומים הוא יליד הארץ.
משפחתו יושבת בארץ מזה דורות רבים והם מתפארים לאמור שהם
יושבים בארץ ברציפות מאז ימי המקרא. מאז נעוריו היה איש המרכז
בתפישתו. ממחנה "הציונים כלליים". להוציא את תקופת המלחמה, אז
נגלו חלוקי דעות בינו לבין רוב חבריו לתנועה. חלומים סרב
להתנדב לצבא בריטניה כי ראה בבריטניה ארץ אויב."
אני: "אז הוא התגייס למחתרת?"
השגריר: "לא ולא, מר חלומים בחל בדרכי הפעולה הבלתי לגאליות של
אנשי המחתרות."
אני: "קיצורו של עניין, האיש שמר על עורו מאימת המלחמה."
השגריר: "לא ולא, יעקוב היה איש נאמן לעקרונותיו. זה היה המניע
היחידי. אוסיף ואומר לך, אנחנו נפגשנו לראשונה בימים שבאו לאחר
תבוסת גרמניה. יעקוב החל לפעול במסגרת הסוכנות ולא פעם נזקק
לסיוע השגרירות שלי. לימים נשלח על ידי ממוניו לאמריקה. כשפרצה
מלחמת השחרור הביע בפני את עוז רצונו לשוב ארצה ולאחוז בנשק אל
מול הצרים עלינו. אבל אני ניסיתי להניע אותו מכך, אמרתי לו
יעקוב, אתה יכול להיות חייל אחד גיבור, אבל בעבודה שלך באמריקה
אתה עוזר למאה חילים גיבורים, שיהיה להם הרבה ציוד ונשק
ותחמושת. נא השאר בתפקידך. לבסוף, בלב כבד, הוא נשאר
בתפקידו."
אני: תוכל להבהיר אולי מה טיב השגרירות שלך, שיעקב הסתייע
בה?"
קול צועק מבעד לחלון: "השגריר לא ישיב על שאלות אשיות. נא לא
לשאול שאלות נוספות שלא בעניין."
אני: "מה קרה בהמשך?"
השגריר: "בהמשך, לאחר שנים מספר יעקוב שב ארצה. הוא פרש
מעיסוקיו בסוכנות וניסה את כוחו בעסקים. הוא התפרנס בכבוד אבל
חש שאינו תורם מספיק. אז אנחנו היינו חברים קרובים והוא נהג
להועץ בי. ואני אמרתי לו יעקב אתה צריך להיכנס לתחום הציבורי,
מה שקוראים פוליטיקה. יעקוב לא אהב את המלה הזאת. הוא קרא
לעיסוקו "שרות הציבור". זה בגלל שהיו לו אידיאלים לא כמו הרוב,
הדגנרטים האלה. ואז מטבע הדברים הוא הצטרף למפלגה הליברלית.
הוא נבחר לכנסת. ולאט לאט התקדם. הוא נכנס לקואליציה ובסוף גם
ישב בממשלה.
אני:  "ומה הוא עשה בתקופה שבה היה בכנסת ובממשלה?"
השגריר: "הוא הסתובב כל הזמן עם הרעיון הזה, שנכנס לו איזה
ג'וק בראש למה שקראו החוק להשבחת מניות. עד שבסוף כשנכנס
בממשלה הצליח להעביר את זה."
אני: "אתה יכול לפרט על החוק הזה?"
השגריר: "זה חוק כזה, שאף אחד בעולם לא יודע מה כתוב שם. זה,
אני מסתכל ורואה קשקוש אחד גדול. לא יודע איך נכנס לו כמו איזה
ג'וק בראש הדבר הזה."
אני: "אז כיצד הצליח להעביר חוק כזה?"
השגריר: "הוא עד שהגיע לממשלה כבר יצא לו שם גדול בכלכלה. כל
הזמן הסתובב ואמר לא אל תעשו ככה תעשו ככה, וצריך שתעבירו את
החוק הזה או שהכלכלה תתמוטט. אז לא היו ימים טובים בכלכלה. כל
מה שניסו לא הצליח אז בסוף החליטו שאולי כדי בכל זאת להקשיב
לו."
אני: "ומה קרה לאחר שהעבירו את החוק?"
השגריר: "אז היו כמה ימים שאנשים היו מבולבלים. אבל המניות עלו
למעלה, אז כולם היו מרוצים, וכולם נתנו לו את הכסף, עד שיום
אחד הכל התמוטט כמו שבא רוח ומפיל בניין מקלפים. אפקט
דומינו."
אני: "ומה קרה אז?"
השגריר: "ואז כולם באו אליו ואמרו אפוא הכסף שלנו, השב הכסף
שלנו. והוא, הכלב ביש, נעלם, עם הכסף שלנו אצלו בבנק בשויצריה.
ואני נשארתי בלי אגורה, כל מה שנשאר לי זה השם שלי והלשכה
הזאת. ואז בה אלי אדון בורג וניחם אותי. הוא אמר לי רק שתהיה
בריא ותחיה ותזכה לרקוד על הקבר של הרמאי הזה." {1}

הערה:
{1} תופעת "יודה", הדור הקודם מוסיף לחיות קצת אחרי הדור
שהעביר לו את השרביט. על שם יודה שהוסיף לחיות עוד זמן קצר
לאחר מותו של אובי-1 קנובי. וכך היה עם יוסף בורג שהוסיף לחיות
מספיק בכדי לספוד ליורשו, המר. וכמו מורהו של האייטולה חומייני
שמת בגיל מופלג, שנים אחדות לאחר מות חומייני.