שוב היא נכנסת אל חדרי
מציפה אותו בניחוחה העדין
הקירות, הארון, הסדינים
סופגים את אשר היא מתירה להם לשאוף.
ושוב היא שוכבת במיטתי
כה קרובה אך רחוקה אלפי מונים
באצבע עדינה מלטף את גבה
אך היא כבר נרדמה, ובבוקר לא תזכור.
היא בוטחת בי
מספיק כדי להרדם לידי
לא מספיק כדי להרדם בין זרועותיי...
באישון לילה מביט עליה ישנה
חיוך קטן ועקום על פניה, גופה משדר רוגע
בשעות הקטנות של הלילה, תוהה אם זה כלל משנה
שאשכב לידה מגונן, או שאשן במיטה נפרדת
בשעות הקטנות של הלילה, מבין ורואה
שלא ארצה להתעורר עם אף אחת אחרת.
וכשהיא עוזבת את החדר
הקירות והארון עצובים
מפצירים בי להזמין אותה שוב
כבר מתים מגעגועים.
כי לילה הוא לא לילה
ושינה היא לא שינה
בלי המלאך היפהפה שלי,
החברה הכי טובה.
הילה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.