ניסיתי את כל אשר ידעתי
כל דרך ודרך אל תוך תוכך
כל אשר בכישוריי להרשים אותך
ולהתרשם בתום מעוז יופייך
מסתכל עליך בדרך ייחודית לי
מוחה דמעה אחר דמעה
דמעות שאיש לא יבין מאין באו, ומדוע
מדוע את אשר ביקשתי לגלות לעולם לא אדע
בגדייך תלויים על הכיסא ללילה
ואת שוכבת ליידי ברוגע
בחלומותייך נודדת למיטתו
אני לא רוצה לדעת. לא רוצה לשמוע.
מתעורר בבוקר למציאות
היא כואבת וקרה כדקירה
מלטפת אותי אך שוב לוחשת
לוחשת את שמו של אהובה.
והנה בלי משים עוד שיר עלייך נכתב
המילים כבר מכירות את הדרך, השורות נכתבות לבד.
את כאבי לעולם לא תביני, לא אחפש הזדהות
רק אבקש כי תחבקיני וממני תפרדי
ברכות.
הילה. |
