לכל שיר יש סיפור בפני עצמו לכל שיר יש נפש של אדם

פרחי האבל נפלו על הקבר
והסתיו נשק לקירות
החורף דפק על הדלת
והאביב לא הפסיק לבכות
הקיץ הרג העץ
שרף אותו עד לעפר
ובתוך האדמה הקרה
העפר נעלם
הקיץ ברח
והסתיו לא יכל
החורף החזיק
והאביב נגמר
והקיץ לא חזר

בתמונה שעל הקיר
פרצוף מוכר של ילד
הפרצוף הזה הוא אחי
אבל אני אותו לא זוכרת
הייתי אז בת 4-
ואיש כלל לא חשב על קיומי
והוא ידע ובלילה התפלל בשבילי
כמו שקט הוא בעצמותי
וכמו קול הוא חי באוזני
בחלומות אף לא ראיתיו
ובמציאות לא ביקרני
אבל כשבאמת קשה לי
כשהבכי הופך לנשימות
חושבת אני שהוא מחבקני
ולבי ממשיך לחיות

נשק אותי אביר הלילה
נשק אותי אביר הסתיו
ובאביב כשתעזבני אפול למשכב
נשק אותי עם דום הלילה
וכי בפעם הראשונה
כי בשבילי הפעם זאת האחרונה
וכשהטעם יעלם
ואת ידיך לא אחוש עוד
החורף יעטוף אותה בחשכה
ונשמתך תנשום בי ואני אמות שלך.

בשעות הלילה
ריחות הדבש
והורדים עוטפים את כל האוהבים
והכוכבים עם כל נשיקה מנצנצים
בתוך הלילה נקפוץ לנהר
כי שם יש קשת בענן
ונתעלס עד קץ הזמן