בחדות של גיליוטינה.
אתה עקר, ושותה בלי סוכר.
נשמע לי שאתה מיותר.
אני חוששת שאתה שם דבר
בלהיות מיותר.
אולי מחר,
תמצא איזה כר, לחסום את פניי, לסתום לי אוויר
לסתום,
אולי עוד היום.
ואז מה? מלחלום, אני אומרת, מלחלום,
עוד לא נוצר
משהו
שרוצים אנשים לקנות
באיזשהו בזאר.
אני מזהה את מצבך
בחדות,
של איכר עשוק
כשהוא מסתובב בשוק
וצריך להחליט
על מה לוותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|