לך.
כתבתי את זה לך.
תפנימי כבר
שהמוח שלי נרצח.
את רוצה לדעת למה?
עזבי אותך משטויות,
את לא צריכה להעמיס על המוח,
זה לא בשבילך שגעונות.

תפתחי חלון, תסיטי וילון, השמיים יפים בחוץ.
לאן את ממהרת? את חושבת שלא תספיקי?
תירגעי, זה לא מרוץ.
איך שהרגל'יים שלך זזות, מה את עצבנית או משהו?
היפראקטיבית לגמרי, הא? החושים שלי חשו...
אפקט הפחד, תהליך הזיעה,
שניגרת לאט מהמצח...
מטפטפת לאורך הלחי, בצד,
את מרגישה בפה את המלח.

יש פירצה בגדר, תברחי!
אבל לא... את בוחרת בדרך הקלה...
הפחד גובר עליך.
את נשארת בפנים נבוכה.
"זה לא שלא רציתי" את אומרת,
"באמת שניסיתי" את חוזרת,
אבל מי כמוני יודעת,
שרק ישבת בפינה כל הזמן. רועדת.