לנפתלי יש חלומות רעים, הוא בולע אותם בכפית
כל ערב לפני השינה, הוא חונק את עצמו עם שקית
ואז... שניה לפני שהוא נופל, הוא משחרר את הגרון
בולע כמה חלומות, והולך לישון
כשנפתלי נרדם הוא רואה, את עצמו עם בית ואשה
אבל נפתלי בתת-מודע יודע, שבמציאות הוא מרגיש מן חולשה
וזה לא שהוא מכוער או משהו, פשוט נשים מסרבות לו הרבה...
כי זה לא שהוא מעוות או משהו, אבל המילים לא יוצאות מהפה...
וכשיש אשה מולו... הוא מגמגם... ובסוף הוא מרפה...
נפתלי גולש במגלשה, אל תוך מעמקי הגיהנום
החום שורף לו בעיניים, ואיך אפשר ככה לישון?
בעצם, הוא לא יודע,
למה הוא בוחר לסבול,
אבל זה נהיה מן תחביב אצלו,
אז הוא כבר פוחד לשאול
נפתלי נפתלי, תשנה את הגישה,
אפילו מצרים שחררה את ישראל בסוף...
ואם אתה מרגיש שאתה נופל אל הביצה,
מקסימום... את הבית אתה יכול לשרוף...
ו
אתה לא יכול יותר לחשוף,
אבל כבר קשה לך גם להדוף,
הכל צף למעלה כמו צואה בשירותים מקולקלים,
כמו גאות שעולה אל החוף,
תשאף, תנשוף, תשאף, תנשוף...
אל תתן לימים לחלוף,
רק להרגשה.
כי לעזוב זו מילה מפחידה.
וללכת זה לבחור בדרך הקלה,
שבדרך כלל לא מובילה לשומקום...
אתה תתרומם, אבל אתה שוב תיפול,
כשתביט למטה ותראה את התהום...
ונפתלי... הפעם זה לא יהיה רק חלום. |