גרא שכטר / לא יום, לא ליל... |
פוסקים הזכרונות.
סביבי גדר של תיל
שרידי מגע, תשוקות...
מעבר לנבון,להגיוני,
אני, כבר לא אני,
סוחב על גב
שק רגשות...
כבד משא העצב
עמוק ים הדמעות
מאז חלפה עברה,
דמותך מעם גופי...
מוכרח לשכוח,
לוותר, לסלוח,
אך לא יכול,
נחלשתי,
אין עוד בי כוח...
רוצה איתך
עוד רגע קט,
לחוש שוב
קירבתך
חיבוק, מילה, מבט..
לחזור,
רק קצת,עוד קצת,
לחוות מהתחלה הכל
לחזור עוד רגע קט,
אל יום אתמול...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|